גורל אכזר/Cruel fate

פרק 18

אני חושבת שיש לי להקיא.
העיניים שלי תקועות על מילה אחת.
אודרי.

לעזאזל, המילה הזאת שינתה הכול.
איך מעולם לא שמתי לב שהפאקינג נסיך בכבודו ובעצמו עקב אחרי?

וזה לא רק זה.

בהמשך היומן כתוב איך המשיך לעקוב אחרי במשך חודשים.

לא. תנו לי לתקן. שנים.

ריימונד פאקינג לופורד עקב אחרי במשך שנים ואפילו לא שמתי לב.

הוא היה שם כשהייתי בת עשר וזרקתי את כול הבגדים הוורודים מהארון שלי כי הילדים בכיתה אמרו שורוד זה ילדותי.

הוא היה שם כשברחתי מבית ספר בגיל שתיים עשרה ובכיתי בסמטה חשוכה אחרי שריילי שפכה עליי דבק בשיעור אומנות.

הוא היה שם כשהייתי בת חמש עשרה והחטפתי אגרוף לאיזה ילד בשכבה של ביאנקה כי הוא אמר לה שהוא שמנה. (קיבלתי ריתוק של ארבעה ימים...)

לעזאזל, כול היומן הזה מתעד את החיים שלי מגיל שמונה עד... עכשיו.

אני עוברת לעמוד האחרון.
הדיו נראה חדש וכנראה ריימונד כתב פה אתמול בלילה.

הוא כתב על... הנשיקה שלנו.

עיניי נפערו ואני די בטוחה שהלסת שלי נגעה ברצפה כשעברתי על המילים.

אמרתי לה להירגע כשהרמתי אותה, אבל אני בכלל לא הייתי רגוע.
מעדתי ושנינו ניצמדני לקיר.
העיניים שלנו נפגשו.
המלאך שלי נראתה כול כך טוב.
כשהדביקה את שפתייה לשפתי נישקתי אותה בחזרה. ואני חושב שהגעתי לגן עדן.
לעזאזל, אני מאוהב.

היה כתוב שם הרבה, אבל עיני נידבקו למילה אחת.

מאוהב.

אין סיכוי.

והוא קרא לי מלאך שלי .

אבל משהו לא בסדר.

יש פה פער גדול של קצת יותר משנה ביומן שלא כתוב כלום.

הוא הפסיק לכתוב ב-5.2.2023. הוא התחיל לכתוב בחזרה ביום שבו הגעתי לפה ב- 23.4.2024.

אני נושמת עמוק ופותחת בעמוד שבו הפסיק לכתוב לפני יותר משנה.

5.2.2023. התאריך שיישאר לי דבוק בראש. התאריך בו הורי מתו.

אני פותחת את היומן וככל שאני ממשיכה לקרוא כך עיני מתמלאות יותר דמעות.

בסוף העמוד אני כבר מתייפחת לתוך הכרית של ריימונד.

בהחלט לא ציפיתי לזה.

*****
פרק קצר אני יודעת. אבל בקרוב אכתוב עוד פרק.
בנתיים תצביעו ותכתבו תגובות!❤️