נק מבט דין:
״את ערה.״ אמרתי ליובל כשנכנסתי לחדר והבחנתי בה, היא התעוררה, אחרי שהיא שתתה כמו משוגעת.
היא הייתה על המיטה שלי, השמלה שלה הייתה קצת למעלה יותר ממה שהיא אמורה להיות וחשפה עוד חלק מהירכיים שלה.
המיטה שלי מתאימה לה בול, ככה אני צריך לראות אותה כל בוקר.
״מה השעה... אע...״ היא שאלה ואחזה בראשה, כנראה מכאב ראש.
נו באמת יובל מה ציפית?? שתשתי בכמות כזו ולא יקרה כלום? נו באמת... ״חמש לפנות בוקר.״ עניתי בקרירות, שילבתי את זרועותיי על החזה שלי ונשענתי על הקיר כשהסתכלתי עליה עם מבט רציני.
״למה הבאת אותי לפה? הא? יחתיכת מניאק מסריח.״ איזה פה ניהיה לה...
״למה שתית כלכך הרבה? מה את מנסה להדחיק ולהשכיח שאת ככה משתכרת?״ שאלתי וצעדתי אל כיוונה של יובל.
״לא מנסה להדחיק או להשכיח שום דבר. לא חייבת לך שום הסברים על למה אני שותה, אני אעשה מה שבאלי ומי אתה בכלל שתנסה לקחת עליי אחריות? שכחת שאני ואתה כבר סיימנו?
וכמו שאתה לא הבאת לי הסברים כשפירקת את הכל, גם אני יכולה לא לתת לך שום הסברים.״
היא מתחילה לעלות לי על העצבים.
אבל היא צודקת, זרקתי אותה בלי הסברים.
אחרי שהיא ישנה אצלי ונישקתי אותה והקפצתי אותה לבית ספר אני זרקתי אותה כמו איזה מניאק.
אה באמת כזה דפוק הא?....
״יודעת מה? נכון, וזו הייתה החלטה טובה, את היית בת 16 אני מזכיר לך.
מה לעשות שפשוט לא רציתי להרגיש כמו בן זיני שיוצא עם קטינות.״
העיניים של יובל התרחבו.
״רק בגלל זה?? רק בגלל שאני הייתי בת 16 יכלת להרשות לעצמך לזרוק אותי ולא לדבר איתי ולגרום לי לא לצאת מהבית שבועות ולחשוב רק על זה שאולי עשיתי משהו לא נכון, ושהבעיה זה בי בזמן שכל זה היה בכלל הבעיה בך!!! ואתה הרשת לעצמך לעשות את זה ולא להראות אפילו סימני חרטה או געגוע?!
אתה בכלל מבין כמה חרא עשית לי? אתה מבין??״
פאק, אני לא יכול להתמודד עם זה יותר.
למה אני מתנהג ככה???????
״יובל אני מצטער! בסדר?! אני הרגשתי כל-כך הרבה חרטה וגעגוע וניסיתי להדחיק אותך וללכת הכי רחוק ממך אבל את לא מאפשרת לי, אני התמכרתי אלייך כלכך שניסיתי לעשות הכל כדי להוציא אותך מהראש שלי.
והמחשבות שלי היו רק את והכל הציורים במחברות שלי הם רק את. זה תמיד את, יובל, אני נשבע.
אני הבנתי שעשיתי טעות, אבל הטעות הזאת בנתה אותי, והתבגרתי ואני מבין אותך.
אני נשמע כלכך רדוד ומטופש אבל זה לא מעניין לי את הזין סבבה? אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי.״ יובל הנהנה היה לה מבט מבולבל, וגם לי. היה שקט בחדר.
״אתה חתיכת אפס חתיך מניאק וחמוד.״
״מה..?-״
אפילו לפני שהבנתי מה קורה בסיטואציה הזאת יובל פשוט התנפלה עליי עם נשיקה סוהרת מלאת תשוקה וגעגוע שמשולב עם זעם, כמות הבילבול שצף בחדר.
ידיה אחזו בשיער שלי והרגליים שלה עטפו את המותניים שלי.
אחזתי בה ביד אחת על המותן ועל היד השנייה על הירך, הפלתי אותה על שוכבת על המיטה שלי עם גבה, הסתכלתי עליה קצת מלמעלה כשעמדתי.
״את שונאת אותי הא?״
״מאוד.״
״אויש נו אני יודע שאת חולה עליי.״
התנפלתי עליה בנשיקה וחיבוק עוטף וחם.
התגעגעתי להרגשה הזאת, חד משמעית.
YOU ARE READING
הפרש גיל
Romanceיובל היא תלמידה בתיכון, בת 16 אבל לא היא לא מאוהבת באיזה בחור מהבית ספר היא חושבת שהבנים מכוערים ומגעילים. אבל אז היא פוגשת חייל ושמו דין הוא בן 19 ואחיו הקטן איתמר, הוא ידיד של גל החברה הכי טובה של יובל. ויובל מבינה שהיא יכולה לראות את דין שוב..
