My Orphan

פרק 10:

ליאם:
מה השעה? פאק כבר 7:41. קמתי מהר להתקלח ולצחצח שיניים.
יצאתי מהר מהשירותים והלכתי ללבוש את הדבר הראשון שראיתי. נעלתי נעליים מהר וירדתי להכין לי כריך או משהו.
כשראיתי את השעון במטבח, ידעתי שאין מצב שאני אספיק לאוטובוס אם לא אצא עכשיו, אז ויתרתי על כריך ויצאתי מהר לתחנה. כמובן שעם המזל שלי האוטובוס בדיוק עבר בתחנה. הנהג ראה אותי רץ לכיוונו, הסתכל לי בעיניים והמשיך לנסוע.
בן אלף פאקינג זונות.

נאנחתי והסתובבתי חזרה אל הדלת. התחלתי לחשוב על כל האפשרויות שיש לי. אם אחכה לאוטובוס הבא אני אאחר, אבל אם אבקש טרמפ מגברת בראון אני אאחר עוד יותר כי רק לבוא לפה מבית החולים לוקח זמן. הרגשתי חרא עם עצמי והייתי כזה קרוב ללכת ברגל, אבל אז ראיתי אותו.
האופנוע.
אני לא אוהב לרכוב עליו ביום יום. אבל זה או לרכוב, או לאחר.
נכנסתי לבית והתחלתי להכין צנימים. כנראה שאני ארכוב, זאת האופציה היחידה שלי, אז בגלל שאני יודע שלא יקח לי הרבה זמן להגיע לבית הספר עליו, החלטתי להישאר עוד טיפה במזגן.

השעה כבר 7:57. לקחתי את התיק ויצאתי. יש לי עוד 18 דקות להיות בבית הספר, אין מצב שאני מאחר.
פאק מזה הפקקים האלה עכשיו? יש שני משאיות שעומדות אחת ליד השנייה וחוסמות לי את המעבר לעקוף.
נהגים עם פיגור.

נכנסתי לחנייה של בית הספר וראיתי את הצמד חמד שחושבים שהם מצחיקים. הם בהו באופנוע שלי, וכשחניתי הם התקרבו אליי. הורדתי את הקסדה וראיתי הבעה מבולבלת על פרצופם, וכמה בנות מאחוריהם עם הלסתות ברצפה.

"מה קורה גבר?" ג'ייקוב אמר והתקרב לחיבוק סאחי. "אה.. בסדר." אמרתי ולחצתי את ידו, טיפה מוטרד מהתנהגותם. "חדש? אין מצב שאי פעם פספסתי אותך עם האופנוע הזה." נואה אמר וליטף את האופנוע שלי. "כן, הצטרפתי בחמישי." עניתי וכמעט החטפתי לו על זה שהוא נגע לי באופנוע. "איזה דגם זה?" ג'ייקוב שאל והתחלנו לנהל שיחה על אופנועים ומכוניות, ומלא חרא לא מעניין עד שנואה שאל "אז ראית מישהי מעניינת פה?" השם הראשון שעלה לי לראש הוא של שרלוט, אבל לא ייחסתי לזה המון חשיבות כי בתכלס, היא אחת הבנות היחידות שאני יודע את השם שלהן.
"רק לא שרלוט." ג'ייקוב צחק והוסיף "לי ולה יש איזה.. קטע." הוא אמר וחיוך קטן הופיע על פניו. "אתם יוצאים?" שאלתי, בהלם. "שמעתי שאתה יוצא עם מישהי אחרת, דיברתם עליה במגרש ושמעתי את השיחה שלכם." אמרתי וג'ייקוב עשה לא עם ראשו. "אנחנו עוד לא יוצאים, בקרוב. לגבי פנלופי היא סתם כדי ששרלוט תקנא ותבין שהיא רוצה אותי." הוא אמר וחייך חיוך גאה, ונואה טפח על שכמו.

"גם ככה לא חשבתי עליה משהו כזה." עניתי והמילה הראשונה שחשבתי עליה הייתה 'שקר'. פאק מה יש לי?!
פגשתי אותה לפני פחות משבוע והשיחות היחידות שלנו גרמו לי לחשוב שהיא סתם מפונקת. רושם ראשוני לא משהו.
"הכל טוב?" נואה שאל אותי ומהר התעשתתי והנהנתי. "כן כן הכל טוב."
"מה איתה בכלל? מה הסיפור שלה?" שאלתי אותם וג'ייקוב התחיל "ההורים שלה צרפתים טחונים. אמא שלה שונאת את כל מה שקשור למקום הזה, היא אומרת שאם לבעלה לא היה פה עסק היא מזמן הייתה משכנעת אותו לחזור לצרפת." "אבא שלה מפנק אותה ממש, לפי מה ששמעתי הוא קנה לה מרצדס שחורה דגם אחד החדשים, ואין לה בכלל רשיון." נואה המשיך אותו. "כולם מתחנפים אליה כי היא טחונה מהתחת, אבל היא סנובית לכולם חוץ מלשתי השפוטות שלה." ג'ייקוב סיים.

לא ידעתי אם להאמין להם. מצד אחד, זה בדיוק מה שחשבתי עליה, אבל מצד שני הם לא נראים כמו כאלה שאפשר להאמין לכל מה שהם אומרים. "אז מה לך ולה?" שאלתי את ג'ייקוב והוא צחק. "יש לה כסף והיא אחת הפופולריות בבית ספר. אם תשאל אותה היא תגיד לך שהיא לא בקטע שלי אבל היא סתם משחקת אותה. כל הבנות פה בקטע שלי."

בזמן שאנחנו מדברים התקרבנו יותר לכיוון המבנה, ושמעתי את חבורת הבנות מדברות. "הוא חתיך, קורא ויש לו אופנוע!" לא ידעתי מי אמרה את זה, ואני מאוד מקווה שהן לא התכוונו אליי. מאוד.. מקווה..
הלכנו אל הלוקרים ונואה הסתכל בשעונו "טוב אחי כבר 8:13 אתה בטח לא רוצה לאחר לשיעור הראשון שלך." "כן אתה נראה אחד שאכפת לו מהחרא הזה. אם אנחנו טועים בוא איתנו לעשן." ג'ייקוב אמר ועשיתי לא עם ראשי. "אני לא מעשן." אמרתי וג'ייקוב עשה פרצוף מופתע. "מה לא מעשן? ניסית?" "לא. מה אני אגיד לך לא יצא לי" השבתי וסגרתי את הלוקר שלי. "אה חבל אחי. אם באלך אל תתבייש לבקש אחת לנסות." נואה טפח על שכמי והלכתי אל הכיתה הבאה שלי.

**הפסקה**
ירדתי במדרגות שלשם שינוי לא היו מלאות בתלמידים שדוחפים, אבל איכשהו כן הגעתי למצב שמתנגשים בי ואני נדחף לקיר. "מה יש לך?" צעקתי על שרלוט שהתנגשה בי ובגללה נתקעתי בקיר. היא נפלה על מדרגה מתחתיי, והחזיקה את הצד של הבטן שלה מכאב. "מה יש לי?!" היא צעקה עליי בחזרה והנהנתי. "את זאת שנתקעה בי כמו דפוקה!" צעקתי עליה והיא שיחקה את עצמה פגועה. "א.. אני? אתה קורא לי דפוקה?" מאחורי נשמע קול צחוקה של ג'ס. "זאת המפגרת הזאת שדחפה אותי!" היא צרחה והצביעה על ג'ס, שרק עשתה פרצוף של 'לא עשיתי כלום מה אתם רוצים'.

"אוקיי בואו נרגיע פה בבקשה." איזבל אמרה ועזרה לשרלוט לקום. "אוקיי ג'ס את תתנצלי על זה שדחפת את שרלוט-" "לא רוצה." ג'ס קטעה אותה אבל איזבל התעלמה. "- שרלוט את תתנצלי על זה שנתקעת בליאם-" אבל זה לא היה באשמתי!" שרלוט קטעה אותה גם היא אבל איזבל שוב התעלמה. "וליאם אתה תתנצל על זה שקראת לשרלוט דפוקה." היא סיימה את דבריה וגילגלתי עיניים. "בלה חמודה, אני לא מתנצלת לשרלוט. באמת מתי הפעם האחרונה ששמעת אותי מתנצלת?" ג'ס שאלה אותה ושרלוט משכה את שתיהן וירדה במדרגות.

לפני שהבנתי מה אני עושה תפסתי את ידה של שרלוט ועצרתי אותה. "אממ.. מה?" היא שאלה, מאוד מבולבלת. "את יודעת איפה כיתה 378?" חירטטתי מהר, כי אני בעצמי לא יודע למה עצרתי אותה. "רד עוד קומה למטה ותפנה ימינה. עכשיו אתה יכול לעזוב לי את היד בבקשה?" היא ביקשה ומהר עזבתי אותה לנפשה והיא הלכה.

ניסיתי להבין מה קרה עכשיו, אבל לפני שהתחלתי לחשוב על זה ממש נשמע הצלצול. החלטתי לעזוב את זה ולרדת לאן שהיא אמרה לי.

~~~~~~~~~~~

היושש
לפני שמישהו ישאל מה זה חיבוק סאחי:
החיבוק המפגר הזה שהבנים עושים מאין כיף ואז חיבוק עם היד השנייה והכיף עוד ביניהם כזה.. אם לא הבנתם אל תנסו זה חיבוק מביך.
מאוד מביך. כזה של "הגברים".