המעצבת - נסיכות המאפיה 2

הפילוג + פרק 1

הפילוג

שליטה. זה הדבר היחידי שאני חי בשבילו.
כל חיי ישבתי בסבלנות וחיכיתי לרגע שאני אתפוס את המושכות והיה הבוס הגדול, כולם כבר רועדים מהשם שלי. נשאר לי רק למצוא טרטוריה שתהיה בשליטה שלי. שכולם יהיו כפופים רק לי. המילה האחרונה תמיד תהיה שלי. בעולם שבו אני חיי, צריך לקחת בכוח שום דבר לא ניתן לך על מגש של כסף ואני מוכן לעשות מה שצריך כדי שזה יקרה, לא סתם כולם משקשקים מהשם שלי. עשיתי דברים שאין עליהם מחילה ואני גם לא מבקש אחת כזאת.

זה הזמן שלי לתפוס את המקום שאליו נולדתי ולשלוט בעיר ניו יורק.

אבא שלי נרצח שהייתי ילד קטן, אמא שלי מיד לאחר מכאן עזבה אותי לבד, פשוט נעלמה, היא כנראה לא יכלה להתמודד עם הרצח של אבי. אח של אבא שלי ואישתו גידלו אותי, כאילו הייתי הבן שלהם. גדלתי עם שני בני הדודים שלי, כאילו הייתי אח שלהם. הייתה לי ילדות טובה. עשינו שטויות ולמדתי מלא מדוד שלי ואז זה נקטע ביום אחד שבו שניהם נרצחו. נשארנו רק אני, לוגן וליאו. שלושתנו נגד כל העולם. ניסו לרצוח אותנו אין ספור פעמים, אבל שרדנו ונלחמנו וחלמנו שלושתנו על היום שבו נהרוג את האיש שרצח את הדודים שלי.
והיום הזה הגיע, רק מה שלא לקחתי בחשבון את האישה ששידכו לי, הבת שלו. היא יפה כמו ציור ויש לך לשון עוקצנית כמו נהג של משאית, והיא לא דופקת חשבון לאף אחד גם לא לי. במפגש הראשון שלנו היא שאלה אותי עם אני הומו, אם לא הייתי גבר שבטוח בעצמו הייתי מזיין אותה לייד כלום כדי להוכיח לה שאני לא. במקום זה הסכמתי להתחתן איתה. בהתחלה חשבתי שלוגן השתגע אבל מהר מאוד התאהבתי ברעיון הזה, אין נקמה יותר מושלמת מזאת. קוראים לה אמבר והיא נסיכת המאפיה. היא אושיית רשת מאוד מפורסמת, מצטלמת למגזינים וחברות אופנה, והיא הבת של הרוצח שרצח את ההורים המאמצים שלי, זה שניסה לרצוח גם אותי ואת הבני דודים שלי תקופה ארוכה. אני אתחתן איתה ואשתלט על העסקים של אבא שלה, אגרום לה להתאהב בי ואז אזרוק אותה כמו נייר טואלט משומש.

והיום הראשון בתחילת המפלה שלה, מתחיל עכשיו.

פרק 1
מייקל
"סע עכשיו לשדה התעופה. הגוזל עולה על טיסה לשיקגו. כך איתך את ונסה, שתתחזה אליה ושתעלה על הטיסה במקומה. קח את אחד הדרכונים המזויפים שלך מהמגירה במשרד שלי. אם אתה רוצה להתחתן בקרוב אני מציע לך להזדרז." לוגן אומר לי ומנתק. פאק, אין סיכוי שאמבר עולה על המטוס הזה. היא שלי. היא תתחתן איתי ואני אשתלט על העסקים של אבא שלה. אני מחייג לוונסה, היא חיילת תותחית בארגון שלנו, רוצחת מיומנת שיודעת לחקות אנשים.
"כן בוס."
"אני מגיע לאסוף אותך. אני צריך אותך דחוף."
"אוקיי, מה המשימה?"
"התחזות."
"משימה האהובה עליי."
"אני שולח לך תמונה של בחורה שאת צריכה להחליף. יש לך עשר דקות. ותביאי את הדרכון שלך." אני מנתק ושולח לה את התמונה של אמבר.
אני ממתין לה מתחת לדירה עם עוד שני חיילים שלי. ונסה יורדת עם פאה שחורה ועדשות מגע כחולות, היא נראת בדיוק כמו אמבר. היא נכנסת לרכב. ואני לא מבזבז עוד שנייה אחת ונוסע.
"למי אני מתחזה?" היא שואלת.
"אמבר אייסט. היא טסה לשיגקו. אני חוטף אותה, את עולה על המטוס במקומה. ברגע שאת נוחת את נכנסת לשירותים מחליפה בגדים ועולה על טיסה בחזרה."
"זהו? אני לא זוכה אפילו להשתמש בנשק שלי?"
"לא, את גם לא יכולה להכניס אותו לשדה התעופה."
"רוצה להתערב על זה." היא אומרת ומצחיקה אותי. אני מקבל שוב שיחה נכנסת מלוגן.
"דבר."
"הגוזל עזב את הקן." הוא אומר ומנתק.
"אמבר בדרך לשדה תעופה. תקשיבי היא בטח תהיה עם כמה חיילים של אבא שלה. אני עדיין לא יודע איפה נעשה את ההחלפה."
"נקווה שהיא תכנס לשירותים." היא אומרת.
"כן, אם לא, אצטרך לעשות פעולת הסחה."
"איך אני אוהבת אקשן."

אנחנו מגיעים לשדה תעופה, אני מורה לחיילים לבוא אחרי ואני חובש כובע ומשקפי שמש. ונסה חובשת כובע, אני מוציא כיסא גלגלים מתקפל ופותח אותו.
"שבי." אני מורה לונסה, ואנחנו נכנסים לטרמינל. אנחנו ממתינים בתור לציק אין. אני מקבל הודעה מלוגן שיש לנו כרטיסים לטיסה, במטוס של אמבר. עדיין אין זכר אליה. אנחנו עוברים שאלון קצר ונגשים לדלפק. אנחנו נותנים את הדרכונים לפקידה ומקבלים את הכרטיסים שלנו, שנסיכת הקרח נכנסת לאולם, וכמובן הולכת מהצד, יש מישהי שדואגת להכניס אותה בלי תור. אני בכוונה דוחף את הכיסא לאט, כדי שהם יעקפו אותנו. הם מגיעים לאזור החנויות והיא מתיישבת באחד הכיסאות.
"למה אין לה פיפי?" שואלת ונסה, כשאנחנו מתצפתים עליהם כבר עשרים דקות.
"חייבים לעשות את ההחלפה לפני העלייה למטוס." אני אומר. "חשבתי על תוכניתי חלופית."
"מה?"
"אחד מהחיילים שלי ינסה לגנוב משהו מהחנות. אזעקה תתחיל לצפצף, הוא יתחיל לרוץ לכיוון המהבטחים של אמבר, מאבטחים ירדפו עליו. זה יעשה מלא רעש ובלגן, אז נבצע את ההחלפה במהירות."
"זה מסוכן מאוד."
"אין ברירה, אנחנו נשב לידה. כשיתחיל הבלגן, תצמידי את הפד הזה לפה שלה, היא תירדם בשניות, תניחי אותה על הכיסא גלגלים ותשבי במקומה על הספסל."
"רגע היא קמה." אומרת ונסה. אני מסתכל ואני רואה שהיא מצביע לחייל של אבא שלה לכיוון השירותים. הוא כמובן הולך אחריה.
"בהצלחה." אני אומר לוונסה שהיא קמה מהכיסא גלילים והולכת לכיוון השירותים. אני ממתין כמה דקות עד שאני רואה את ונסה יוצאת מהשירותים. היא לובשת את הבגדים שלבשה אמבר, ולקחה לה גם את המשקפי שמש. אי אפשר להבחין בניהן. אני מתקדם עם הכיסא לשרותיי הבנות. אני ממתין בחוץ כמה שניות, ושאני מוודא שוונסה והמאבטחים כבר רחוקים, אני נכנס. מנסה לפתוח את כל הדלתות עד שאני נתקל באחת שלא נפתחת. אני מוציא כרטיס אשראי ופותח את הדלת. אמבר מסוממת יושבת על האסלה עוד רגע נופלת. אני מרים אותה מיד ומניח אותה על הכיסא. אני מרכיב לה את המשקפי שמש שלי וגם את הכובע ויצא. אני משתדל להחזיק לה את הראש, שלא יפול בצורה חשודה. אני ממהר לכיוון היציאה מהטרמינל, מסמנן לחיילים שלי, שההחלפה בוצע בהצלחה. רק שאני מגיע לרכב אני נרגע. אני מרים אותה למושב שליד הנהג, חוגר אותה. נכנס למכונית עם החיילים ונוסע לפנטהאוז שלי, ומחייג ללוגן.
"הגוזל בדרך לקין."
"מעולה." עונה לי לוגן ומנתק.

אני נכנס לפנטהאוז שלי נושא את אמבר בידיי, אני נכנס לחדר שינה של האורחים ומניח אותה על המיטה. החומר שהיא נשמה אמור להתפוגג, והיא צריכה להתעורר עוד מעט. אני יוצא לסלון ומחייג ללוגן.
"תעדכן אותי." אני מבקש.
"אנחנו ממתינים שהם יגיעו לציפור. בינתיים אנדרו מארגן עשרים חיילים, אני רוצה להשתלט על האחוזה."
"מעולה."
"איך הולך עם הגוזל."
"עדיין ישן."
"בהצלחה איתה." אומר לי לוגן וצוחק. אני מנתק את השיחה. ראיתי אותה בתמונות מעקב מלא פעמים ואני יודע שהיא פעילה מאוד ברשתות החברתיות ודוגמנית אבל רק פעם אחת פגשתי אותה פנים מול פנים, והפעם הזאת הייתה יותר מידי. ברגע הראשון שלוגן הכריז על השידוך בינינו התעצבנתי, עשיתי הכל כדי לבטל את זה, אבל כשהבנתי שזה יקרה הצבתי לעצמי מטרה, אגרום לה להתאהב בי ואז אזרוק אותה, אני לא רוצה או צריך אישה בחיי. בטח לא את הנסיכה הזאת שדומה לשלגייה, היא יודעת שהיא יפה ברמות קיצוניות, אבל לצערה היופי שלה לא עובד עליי. כי בסיפור שלנו אני הצייד, ואני הולך לצוד אותה וכדי לה להיזהר ממני.
אני שומע רעשים של צעדים מאחורי. "התעוררת."
"אתה... איפה אני?"
"בבית שלי, פיספסת את הטיסה שלך."
"אבא שלי ירצח אותך."
"הוא היה רוצה." אני אומר וצוחק במרירות.
"אני מאורסת לגבר אחר, לראש המאפיה של בוסטון. הוא לא ייוותר עליי."
"אין לו ברירה, כי את שלי."
"גודזילה אחד! אני לא שלך."
"שלגייה את שלי מהרגע שבן הדוד שלי הכריז על האירוסים שלנו."
"אין לו את הסמכות."
"כאן את טועה. כל ניו יורק שייכת למשפחה שלנו. לוגן הוא ראש הארגון אני יד ימינו, ואני הולך להשלטת על הצד של אבא שלך. אנחנו נהיה הארגון הכי חזק שהיה אי פעם. אף אחד לא התעסק איתנו, אפילו לא בוסטון."
"אבא שלי לא ירשה את זה."
"אבא שלך מת."
"לא נכון. הוא על טיסה לבוסטון, ברגע שהוא יגיע לשם לא תוכלו לגעת בו."
"המטוס של אבא שלך הולך להתרסק עוד כמה דקות."
"אתה משקר."
"אני לא."
"אני שונאת אותך גודזילה אחד! הלוואי ותמות!" היא צועקת לי ורצה בחזרה לחדר. זה הולך להיות סיוט. הנייד שלי מצלצל. זה לוגן.
"מה?" אני עונה בתוקפנות.
"מה קרה?"
"היא התעוררה." אני אומר.
"הריב הראשון מראה על מערכת יחסים בריאה." הוא מעצבן אותי בכוונה.
"בן דוד יקר, יש סיבה שהתקשרת?"
"בראין מנהל רומן עם האקרית שלו."
"אוקיי וזה אמור לעניין אותי כי?"
"כי זאת הסיבה שבריאן שלח את אמבר לבוסטון לפניו, כדי שהוא יוכל לרצוח את אישתו."
"אתה בטוח?"
"כן, אנדרו מצא אותה באחוזה עם סכין בבטן, ללא רוח חיים."
"פאק, אמבר תקבל את זה קשה, היא חושבת שאבא שלך קדוש."
"ממש קדוש."
"אגב אבא שלה, הוא כבר מת?"
"עוד לא הם רק המריאו, עוד חצי שעה המטוס התרסק. הוא חושב שהוא עבד על כולנו. שלח את הבת שלו להתחתן עם ראש המאפיה של בוסטון. הוא רצח את אישתו והחליף אותה במודל משופר, הוא חושב לחזור ולהשלטת על כל העיר."
"עכשיו הכל יתפוצץ לו בפנים."
"יתפוצץ תרתיע משמע." אני אומר.
"שכחנו ממאט."
"לא שכחתי ממנו, הוא פשוט ימתן שאסיים עם הנקמה שלי ואז אסיים את הנקמה של אליסה."
"תעדכן אותי." אני מבקש ומנתק. עכשיו לחלק הקשה במיוחד, איך אני מספר את זה לאמבר.