אני הולך לחדר שלה ובמקום לפתוח כמו שאני עושה תמיד, אני דופק.
"לך מכאן." היא צועקת. אני מגלגל את עיניי הרי לא חשבתי שזה הולך להיות קל נכון? אני פותח את הדלת. היא יושבת על המיטה ואוכלת את הירקות שהיא חתכה. "מה אתה רוצה?"
"להגיד לך שמחר בבוקר יגיע משלוח של אוכל, המקרר יהיה מלא." אני מנסה לפייס אותה.
"ממש האביר על הסוס הלבן." היא עונה.
"אני ממש מנסה להשתדל כאן."
"אז חבל על המאמץ שלך."
"הנה את רואה, מצאנו משהו אחד ששתינו מסכימם עליו." אני אומר לה ויוצא מהחדר. היא בלתי נסבלת ואני מתחיל להתחרט הסידור הזה לא טוב לי. אני בעל אירגון פשע בין הגדולים בניו יורק, אני יכול להביא לכאן דוגמניות בשפע שיחממו את המיטה שלי, ואני צריך להתעסק עם שלגיה מהגיהנום. לא ככה ראיתי את החיים שלי. הנייד שלי מחייג.
"כן?"
"בוס מצטער שהתעכבתי, פשוט הייתי צריך עזרה עם המזוודה, היא לא נסגרת." אומר לי סטפן, ואני נזכר במזוודה המזוינת, בכלל לא יודע אם בא לי לתת לה אותה.
"תעלה." אני אומר ומנתק. לאחר כמה שניות הוא נכנס עם עוד חייל שלי, "תניח את זה כאן." אני מצווה.
"אתה צריך עוד משהו?"
"כן, מחר תדאג שיקומו אוהל בחצר, אני רוצה לארגן שם מכירה פומבית לכל הרהיטים היקרים באחוזה. תוציא את כל הריהוט מהבית, מה שאפשר למכור מעולה,, מה שלא תזרוק לפח. תפיץ לכל השכונה שאני מוכר הכל. תביא לי שמאי שיעשה הערכת מחיר לכל היצירות אומנות שיש בבית."
"בוס יש שם דברים שווים, אתה בטוח שאתה רוצה למכור אותם?"
"כן, בטוח במאה אחר. כשהבית יהיה אחרי שיפוץ אני אקנה אומנויות אחרות יותר יקרות מאלו." אני אומר, אני שומע את אמבר יוצאת מהחדר.
"הבאתם לי את המזוודה," היא אומרת ומתכופפת אליה.
"אתם משוחררים." אני אומר לסטפן ולחייל שאיתו והם ממהרים לצאת מהבית. אמבר מנסה לגרור את המזוודה לחדר שלה ולא מצליחה. "תני לי." אני אומר ומתכופף להרים אותה. היא כבדה ולא נוח לתפוס אותה ככה, זה דורש ממני מאמץ אבל אני מניח אותה על הרצפה החדר שלה. אני מתרומם כדי לצאת מהחדר. אני רואה שהיא מוציאה דברים.
"איפה התיק שלי?" היא אומרת ספק לי, ספק לעצמה. "שיט." היא עומדת ומרימה את ידייה לעורף שלה ונאנחת בתיסכול. "שכחתי אותו על המיטה."
"אם מי את מדברת?"
"עם עצמי, למה אתה עוד כאן? לא מררת לי את החיים מספיק?" היא מוציאה עליי את התסכול שלה. אני מתעלם מההערה העוקצנית שלה, כי אני רוצה לפייס אותה ולא לריב. אני כבר אחזיר לה על כל מה שהיא מעבירה אותי, בהזדמנות הראשונה שתהיה לי.
YOU ARE READING
המעצבת - נסיכות המאפיה 2
عاطفيةברגע הראשון שלוגן הכריז על השידוך בינינו התעצבנתי, עשיתי הכל כדי לבטל את זה, אבל כשהבנתי שזה יקרה הצבתי לעצמי מטרה, אגרום לה להתאהב בי ואז אזרוק אותה, אני לא רוצה או צריך אישה בחיי. בטח לא את הנסיכה הזאת שדומה לשלגייה, היא יודעת שהיא יפה ברמות קיצונ...
