פרק 5
מייקל
"הוא לא יענה לך." אני אומר לה. סיימתי עכשיו ישיבה מאוד טעונה אבל מועילה עם הבכירים בארגון של בריאן. יריתי רק בבכיר אחד כדי להעביר מסר, כולם יתיישרו מיד. ואני מת לעוף הביתה.
"אני לא צריכה שהוא יענה לי, אני... רק... צריכה שהוא ייסגר." היא אומרת בהתנשפות. היא יושבת על המזוודה ומנסה לסגור אותה, אבל מהזווית הזאת כמות הבגדים שבתוך המזוודה היא לא תצליח בחיים.
"זה לא יסגר בחיים, תוציאי בגדים."
"זה יסגר." היא אומרת ונעמדת.
"מה הלחץ לקחת הכל?"
"כי יש איזה פסיכי אחד שרוצה להרוס לי את הבית." היא עונה לי ועולה בזהירות על המזוודה וקופצת עליה, המזוודה מתעקמת מעט והיא נופלת בצרחה. אני לוקח צעד קדימה ותופס אותה בזרועותיי.
"הפסיכי הזה ידאג שישמרו לך על הדברים ויסדרו לך אותם בחזרה בארון." אני לוחש לה באוזן.
"ממש תודה." אני אומרת הארסיות ומנסה לצאת מהאחיזה שלי, אני פותח את הידיים והיא נופלת על הישבן.
"אנחנו הולכים עכשיו, תורידי בגדים או שתקחי אותה פתוחה. זה לא מזיז לי רק בואי."
"אני לא באה לשום מקום, אתה שומע אותי." היא מתרוממת בעצבים ומתחילה להכות אותי באגרופים לחזה. "זה הבית שלי ואני לא הולכת איתך לשום מקום."
"מספיק." אני אומר ותופס לה את האגרופים. היא משתחררת ממני ויורדת על הריצפה ומחבקת את הרגליים שלי, ומתפרקת בבכי. לא רציתי להביא אותה לזה, אבל היא מעצבנת אותי, ואני באמת מנסה לשלוט בעצבים שלי. אני מתכופף ומרים אותה, היא לא מתנגדת וממשיכה לבכות לי על הכתף.
"תביא את המזוודה שלה."
"איך?" שואל סטפן.
"לא בעיה שלי." אני אומר לו שאני יוצא מהחדר. אני יורד במדרגות ויוצא מהבית ונכנס איתה ככה עליי לרכב. היא מניכה עליי את הראש שלה ועוצמת עיניים. היא מותשת מכל היום והיא בטח לא אכלה כלום.
"סע." אני אומר לחייל שלי, והוא יצא משביל הגישה. אני מסתכל עליה, היא כזאת יפה שהיא ישנה ולא פותחת את הפה העוקצני שלה במטרה לירות עליי חצי רעל. אבל אסור לי לרצות אותה. היא הבת של האיש שרצח את הדודים שלי, אני צריך לשנוא אותה. להכאיב לה כמו שהמשפחה שלה הכאיבה לי. היא אויב עם פרצוף יפה, ואסור לי לתת לפרצוף היפה הזה לבלבל אותי, היא תדפוק לי סכין בגב בשנייה הראשונה שיתאפשר לה. המכונית עוצרת ואני יוצא איתה על הידיים והיישר מהמעלית אני מכניס אותה לחדר האורחים ומניח אותה על המיטה ויוצא מהחדר. הריח שלה עליי ואני לא מעוניין בו. אני נכנס לחדר שלי מוריד את הבגדים ונכנס תחת הטוש. אסור לי לחשוב עליה. אני חייב להוציא ממנה את המילה כן לפני הכומר וזהו. אני אפילו לא רוצה לזיין את הכוס הבתולי שלה. היא לא מעניינת אותי. אני מוריד את היד לאיברי ומעביר את היד עליו, הוא עומד חזק רק מהריח שלה. שילגיה עם העיניים הכחולות והעור הבהיר והשיער שחור היה אפשר לחשוב שהיא פרסומת לדסני אבל לא, יש לה שדיים מלאים וגימורים עגולים, גוף אלוהי שרואים רק בפרסומות לאתר פורנו. אני עוצם עיניים ורואה את השפתיים המתוקות שלה סביב הזיין שלי. אני חודר עליה ומזיין אותה חזק, ואני גומר הכי מהר שגמרתי בחיים שלי. לא הבאתי ביד מאז התיכון, אני פשוט לא הייתי צריך, אני מרגיש כמו מתבגר. אני חופף ויוצא מהמקלחת.
YOU ARE READING
המעצבת - נסיכות המאפיה 2
Romanceברגע הראשון שלוגן הכריז על השידוך בינינו התעצבנתי, עשיתי הכל כדי לבטל את זה, אבל כשהבנתי שזה יקרה הצבתי לעצמי מטרה, אגרום לה להתאהב בי ואז אזרוק אותה, אני לא רוצה או צריך אישה בחיי. בטח לא את הנסיכה הזאת שדומה לשלגייה, היא יודעת שהיא יפה ברמות קיצונ...