פרפרים בבטן

פרק 21 - ילדה קטנה

נקודת מבט רפאל-

״לוקאס אמרתי לך שאני לא יכול לדבר עכשיו מה לא ברור?״, ״הבנתי הבנתי אבל רק רציתי להגיד לך שאני לא אוכל להגיע מחר בבוקר״, לוקאס צחק לי בטלפון ואני רק התעצבנתי יותר ״אל תזיין לי את השכל לוקאס לא אכפת לי מתי תגיע כל עוד תשלים את העבודה שלך״
כעסתי עליו ורק רציתי לנתק כבר את הטלפון המזורגג.

״טוב הגעתי למועדון נדבר מחר זונה״ צחק ולא חיכה שניה וניתק את הטלפון. מרוב עצבים זרקתי אותו על הקיר והתעסקתי במחשב.

״אדוני, היא פה מה לעשות איתה?״ בן השומר הודיע לי.
״בנתיים אתה שומר עליה עד להודעה חדשה. תשאיר את העיניים מכוסות ותכניס אותה לחדר במרתף, אתה היחיד שנכנס, יוצא ורואה אותה שמעת?. אם אדע שנגעת בה או מישהו אחר ראה אותה או דיבר איתה, אדאג לחסל גם אותך וגם אותו.״ אמרתי לו בקרירות ובחנתי אותו לראות אם הוא רוצה לשאול עוד שאלה ורק לאחר מכן הוא פתח את הפה,

״ומה אם היא תשאל איפה היא?״ הוא שאל בהיסוס,
״תסתובב ותעלה למעלה בחזרה עד שאני אחליט לראות אותה.״ אמרתי בקרירות וחזרתי למחשב, ״כן אדוני״ הוא יצא מהחדר, ואני המשכתי לעבוד.
-

השעה כבר כמעט 00:00 סיימתי סוף סוף לעבוד ועליתי למעלה לחדר שלי להתקלח, לקחתי בוקסר ומגבת ונכנסתי תחת המים הקרים.
נזכרתי באותו היום שבו פניתי לילדה הקטנה הזאת והבנתי כמה דפוק הייתי ובוא זמנית בר מזל, הילדה הזאת לא יוצאת לי מהראש כבר יותר מידי זמן וזה לא מוצא חן בעיניי, אני שונא אותה, ואת המחשבות שלי עליה. העברתי את ידי על הזין הזקור שלי רק מהמחשבה שלי עליה. חשבתי עליה מוצצת לי את הזין עם השפתיים היפות שלה, על הריח שלה שנדבק לכל מקום ופאק על כמה שהיא יפה. שפשפתי אותו מהר יותר בכל פעם וגמרתי בחוזקה על הקיר במקלחת ולאחר מכן התקלחתי רגיל.

ירדתי למטה לראות אותה, לראות את הפחד עליה, לשמוע את החרדה שלה שאוכלת אותה לאט לאט.

ידעתי שהבטחתי לעצמי שלא אראה אותה יותר בחיים אבל אחרי אתמול במועדון היא הפכה להיות שלי, בכל בחינה אפשרית. היא לא תוכל לברוח יותר כי בכל פעם אמצא אותה.

״תשחרר אותי כבר מטורף אחד״ שמעתי אותה צועקת על בן, ״תרגעי כבר ותאכלי את האוכל שמביאים לך, לא כדי לך לעצבן אותו״ בן כעס עליה מעט, ״אין לי מושג מי הוא אבל מי שזה לא יהיה אני שמה זין עליו כבר אמרתי לך״ גיחכתי והיא מיד השתתקה ששמעה קול זר
״שתית מיץ אומץ אני רואה״ אני אומר לה בקרירות וברגע שהיא רואה אותי היא פוערת את עיניה היפות, ״רפאל״ היא אמרה בקול מופתע ושקט. ״אדוני בשבילך״ אמרתי והסתכלתי ישירות לתוך עיניה במבט מלא בכעס.

״תשחרר אותי כבר לא עשיתי כלום״ היא צעקה עליי, ״אני חושב שאת לא מבינה מה הולך פה,״ צקצקתי בלשוני, ״את לא במעמד של לתת לי פקודות ילדה״.

״עכשיו אין שום בעיה, אם את לא רוצה לאכול את מה שמביאים לך, את לא תאכלי בכלל. עכשיו לכי לישון״

היא פערה את עיניה, רואה את הדמעות שהיה לי פעם כל כך קשה לראות, אני לוקח את הצלחת מביא אותה לבן ופוקד עליו לעלות למעלה להשאיר אותנו לבד.

״למה את עושה את זה? חשבתי שאכפת לך ממני.״ היא אמרה בזמן שיורדות לה דמעות אחרי שבן עלה למעלה,
״חשבת לא נכון, אני לא נותן לאנשים לזלזל בי אם חשבת שזה יעבור חלק במקרה״ אמרתי בכעס, ״אם את חושבת שבגלל שאת מכירה אותי ואמרתי לך כמה מילות חיבה או שהתנשקנו יש לך את הלגיטימציה לדבר אליי ככה את טועה ובגדול מותק״ קראתי לה בשם חיבה שהבאתי לה, והדמעות לא הפסיקו לרדת, במיוחד לאחר ששמעה את השם חיבה.
״אני מצטערת רפאל, אני כל כך מצטערת״ היא בכתה, איך לעזאזל גם שהיא בוכה עם שיער מבולגן היא נראית כמו היצור הכי יפה ביקום. ״לכי לישון, אביא לך ארוחת בוקר מחר, במידה ולא תאכלי אותה, לא תאכלי גם בשאר היום.״אמרתי בקרירות זרקתי לחדר חולצה שלי שיהיה לה נוח כרית ושמיכה עבה, ועליתי למעלה לחדר השינה שלי.

——————————————
מה אתם חושבים????
אני מאוד מקווה שאהבתם🤭🤞🏽