אני מרגיש כל כך נבוך!
אלוהים... איך אני מצליח להגיע לפינות האלה בחיים שלי?
במשך שש שנים איש לא ידע את זה.
ועכשיו... עכשיו הוא יודע.
איך אני אמור להסתכל עליו בעיניים?
איך אני אמור להמשיך להתנהל איתו עכשיו שהוא יודע את הסוד שלי...
הרגשתי לחוץ.
הלב שלי פעם מהירות.
אני לוקח נשימה עמוקה, מביט על השעון. שמונה. הוא תמיד מגיע בשמונה...
הדלת תיפתח בקרוב והוא יכנס לכאן. מה עליי לעשות?
מה עליי להגיד?
הפאניקה שלי גברה.
"בוקר טוב דניאל" הוא אמר נכנס בדלת.
"בוקר... טוב... אדוני" מלמלתי מכניס את הקפה שלו לחדר ומניח אותו לפניו.
מנסה שלא ליצור קשר עין.
"תוכל בבקשה לוודא שהסיור שלי במפעל מתקיים כפי שסוכם?"
"אממ, כמובן. למרות שאתמול ווידאתי את זה מול המנהל"
"אוקי. אז אם הכול מתנהל כרגיל. אין צורך" הוא חייך מתיישב בכיסא ולוקח לגימה מהקפה.
"יש עוד משהו שאני צריך לעשות היום?" הוא שאל
"אממ, הסיור בשעה שתיים וחצי ולפני זה יש לך שיחת ועידה עם הודו"
"הא, נכון" הוא צחק
"אני תמיד שוכח את זה. בסדר" הוא אמר משחרר אותי.
יצאתי מהמשרד סוגר את הדלת.
הוא לא אמר שום דבר...
יכול להיות שהוא מעדיף את זה ככה?
טוב, זה גם מה שאני מעדיף, שנתעלם מזה. כאילו שזה לא באמת קרה.
נשמתי, מרגיש את הלחץ העצום הזה שלחץ על החזה שלי מתחיל להתפוגג.
אולי הוא לא זיהה אותי, היה קצת חשוך...
למרות שאני זיהיתי אותו בקלות...
למה אני עדין מתעסק בזה?
כל זה היה טעות קטנה ומצערת, לא יותר.
אני צריך להניח לזה.
להתנהג רגיל.
כמו תמיד. אני יודע לעשות את זה.
ההצגה חייבת להימשך.
"צהריים טובים, דניאל" אמרה קים ניגשת אליי בקפיטריה
"היי, מה את עושה פה?" הופתעתי לראות אותה. בדרך כלל היא נמצאת בנסיעות עם גברת צ'ין ומאוד קשה לתפוס אותה במשרדים.
YOU ARE READING
אבל, אתה הבוס שלי
Kurzgeschichten-הושלם- *מכיל תוכן מיני* דניאל בן העשרים ושבע חיי את חיו השלווים כעובד בחברת תרופות מצליחה הוא טיפוס שקט שלא אוהב לערבב את חיו האישים עם העבודה שלו, שכן איש בעבודה אינו יודע שהוא מתעניין בגברים. אבל פגישה מפתיעה עם הבוס שלו עומדת לטרוף את כל הקלפים...
