פרק 4 - 2015

503 25 10
                                    

אני מניח שתמיד ידעתי את זה על עצמי,

כאילו מאז שהייתי ילד... תמיד עמוק בתוך הבטן שלי יכולתי להרגיש שאני שונה.

אבל עד הפגישה הזאת איתו. לא באמת הצלחתי להודות בזה.

התביישתי.

רציתי תמיד להשתלב, להיות כמו כולם שיקבלו אותי, שיאהבו אותי.

והוא היה המענה לכל המשאלות הכי כמוסות שלי.

היה לו את החיוך הכי יפה בעולם. את העיניים הכי טובות ואת השיער הג'ינג'י השופע הזה שהיה כל כך קשה להתעלם ממנו. הוא היה התגלמות כל היופי.

נמשכתי אליו מהרגע הראשון שראיתי אותו.

הוא היה פנטזיה מהממת שנהניתי כל כך לפנטז עליו בכל פעם שהרשתי לעצמי ליפול למקום הזה. הייתי ילד קטן ובתול שכל מה שהיה לי זה את המחשבות והפנטזיות האלה עליו. הרי, אין שום סיכוי שמישהו כמוהו יגלה בי עניין. אני לא אטרקטיבי מספיק.

ואם לומר את האמת, לא הייתי טוב כמו שרציתי להיות.

הייתי ממוצע לא מעבר.

אבל לפחות יכולתי לחלום.


"היי, המקום הזה תפוס?"

הרמתי את מבטי, פוגש בעיניים החומות והחדות שלו. הוא חייך במתיקות.

"אממ... לא" גמגמתי, מזיז את התיק שלי.

"מעולה! זה המקום הכי טוב. אני תמיד יושב כאן. אני דילן" הוא הציג את עצמו.

"היי, אני דניאל"

"אתה לא בשנה הראשונה שלך?"

"אממ, כן"

"אז מה אתה עושה בקורס למתקדמים?"
"עשיתי את הקורס למתחילים בזמן חופשת הקיץ אז הרשו לי להצטרף לכאן"

"הא, הבנתי. אתה מהתלמידים החכמים האלה"

"לא, ממש לא. פשוט היה לי קצת זמן... וניצלתי אותו" חייכתי. חסר לי שעכשיו יחשוב עליי שאני איזה חנון או משהו.

"שמעתי שהמרצה ממש שווה. לפחות יהיה נחמד לצפות בו"

"הא... אממ... כן" חייכתי. הוא נראה מאוד ידידותי. וכל כך יפה... אני מרגיש איך הלב שלי פועם במהירות. הרגשה כל כך משונה.

המרצה נכנס לכיתה. ואני רואה את הפנים שלו, בהחלט מרצה שנראה טוב. הוא צעיר מאוד. גם הקול שלו ממש נעים.

צפיתי בדילן, הוא התרווח על הכיסא. והחיוך הזה היה מרוח על הפנים שלו, בזמנו עוד לא הבנתי מה החיוך הזה מסמל. אבל משהו בו פשוט מגנט אותי.

"הייתי מת לזיין אותו..." הוא לחש וזורק מבט נוצץ.

מפתיע אותי, אני מביט עליו מרגיש איך הפנים שלי מאדימות ללא סיבה.

אבל, אתה הבוס שליWhere stories live. Discover now