"אספת כבר את הטוקסידו שלי?" שאל ג'ונתן ממשיך לענות למיילים.
"כמובן, אתמול" חייכתי מניח לפניו את כוס הקפה.
"ואת שלך?" הוא המשיך להקליד מבלי להרים את העיניים.
"כן. גם את שלי..." חייכתי מביט בו. אני כל כך אוהב לצפות בו כשהוא עסוק.
הוא הרים את מבטו ותופס אותי פשוט בוהה בו.
"אתה צריך משהו?" הוא שאל בקולו העמוק.
"אה, לא. זהו. הכול מעולה." מלמלתי מוריד את מבטי. העובדה שאנחנו שוכבים כבר יותר מחודש עדין ממשיכה להיות סופר מביכה בשבילי.
"תוכל לקשר אותי עם ווקר?"
"בוודאי" אמרתי יוצא מהמשרד שלו ושב למקומי.
עוד שיחה עם משרדו של ווקר, אני מרגיש שהם מדברים ללא סוף ועדין ג'ונתן לא מצליח להגיע איתו לחתום על העסקה בצורה מסודרת. זה מרגיש כאילו הם שמים רגליים בכוונה.
לקחתי נשימה עמוקה.
המייל שלי בהחלט מוצף... אני מתחיל לעבור עליו כאשר ליאון נכנס למשרד.
"היי" הוא חייך מניח חבילת תיקים על השולחן שלי
"מה זה?" הסתכלתי עליו
"חתימות. ביל כל כך עמוס שביקש מג'ונתן לעשות את זה"
"דיי, אתה לא רציני. ג'ונתן עמוס גם. ויש פה מלא דברים..." מלמלתי.
"אל תאשים אותי, אני רק השליח"
"תוכל למסור בבקשה לבוס שלך, שלא יעביר את העבודה שלו לג'ונתן"
"נראה לך שאני יכול להגיד למנכ"ל את זה? הוא עושה מה שבא לו. אתה מכיר אותו טוב יותר ממני..." הוא אמר לוקח נשימה עמוקה.
"ג'ונתן הולך להתעצבן..." אמרתי מניח את התיקים בצד.
"אז... אתה מגיע לאירוע ההתרמה גם לא?" הוא שאל מתיישב על השולחן שלי.
"ברור. זה אירוע חובה. כולנו צריכים להגיע לשם"
"יש סיכוי שתוכל לומר מילה עליי לקים?" הוא חייך חצי חיוך, בוחן את התגובה שלי.
"על מה אתה מדבר?"
"אתם חברים הרבה זמן, אתה מכיר אותה. אולי תוכל לומר איזה מילה טובה עליי אני מת להזמין אותה לדייט" הוא נשמע להוט.
"אנחנו לא חברים..." מלמלתי
"אתם לא?"
"לא, לא באמת... כלומר, לא ממש חברים. אולי חברים לעבודה וגם זה... למה שלא תדבר איתה אתה?"
"אני מפחד מהתגובות שלה..." הוא אמר וזה העלה חיוך על שפתיי. אני יודע בדיוק על מה הוא מדבר. היא יפה אבל מלחיצה.
YOU ARE READING
אבל, אתה הבוס שלי
Short Story-הושלם- *מכיל תוכן מיני* דניאל בן העשרים ושבע חיי את חיו השלווים כעובד בחברת תרופות מצליחה הוא טיפוס שקט שלא אוהב לערבב את חיו האישים עם העבודה שלו, שכן איש בעבודה אינו יודע שהוא מתעניין בגברים. אבל פגישה מפתיעה עם הבוס שלו עומדת לטרוף את כל הקלפים...
