אהבה מסיפור אחר..

פרק 1

••••

**אליינה**

היי אני אליינה וזה סוג של.. החיים שלי.
אני בת 17 בערך עוד מעט 18 אבל אני לא חושבת שלמישהו ממש אכפת...
ההורים שלי לא בתמונה יותר..הם נהרגו לאחר יומיים שנולדתי, אני מאומצת כרגע וכשאני אומרת כרגע אני מתכוונת לא לעוד זמן רב..
לההורים המאמצים שלי קוראים אלמה וג׳ורג׳, אלמה לא אהבה כשג׳ורג׳ הביא אותי בגלל שהיא ציפתה לבן וכולם יודעים שכשאלמה רוצה היא תמיד מקבלת..
היא גזרה לי את השיער בגיל 4 כי הוא ארך וכולם חשבו שאני כבר בת שזה מה שצריך שיחשבו אבל היא הלבישה אותי כמו בן, התייחסה אליי כמו בן, העבידה אותי כמו בן ושנאה אותי.
את זה לא אאשים אף אחד כי כנראה אני לא מספיק טובה בשבילה אחרי שהיא ניסתה להחליף אותי מבת לבן שכמובן זה לא אפשרי אבל.. אלמה תמיד מקבלת..

אני לא מאמינה שעוד כמה ימים חוזרים לבית הספר למקום המוגן שלי טוב עד שהחבורה הספציפית הזאת הגיעה לשכונה..
כמובן התלבשתי כמו בן השם שלי הפך לאלי במקום אליינה ואפילו כשגדל לי הציצי אמא שלי סליחה לא אלמה לקחה אותי לרופא שיטפל בזה ויעזור לה להסתיר את זה, קיבלתי מחזור וגם את זה היא ניסתה להסתיר, שמעתי שאם מקבלים מחזור אחרים אומרים לך מזל טוב וחוגגים איתך אבל במקרה שלי.. זה שעות עבודה נוספות כדי שהמחזור יעבור.
יש בבית הספר ילדה אחת שיודעת שאני לא בן אלא בת והיא אביאל שלי אני שרופה עליה היא תמיד עוזרת ומגינה עליי, רוב בשיכבה חושבת שהיא מאוהבת בי בסתר כי היא כל הזמן עוזרת לי אבל אני יודעת את האמת וזה מה שחשוב בינינו אמת.
אני אוהבת אותה כל כך אבל לפעמים אני מעדיפה פשוט להרחיק אותה ממני, כל מי שמתקרב אליי נפגע בבית הספר בחיי החברה שלו ובמעמד הבית ספרי שלו.
כן אני יודעת זה כלל מאוד מטומטם אבל מריאנה המציאה אותו אז כולם מקשיבים לה.. כמובן.. מלכת בית הספר..

קמתי בבוקר מהצרחות של אלמה על ג׳ורג׳ כנראה הוא שכח לקנות משהו, הלכתי לקחת את התלבושת של בית הספר ושמתי עליו ג׳קט וכובע, אני חושבת שהכובע לא נחוץ בגלל שאלמה גוזרת לי את השיער כל חודשיים בערך.
נעלתי נעליים וירדתי ללמטה למחזה חושף עיניים של אלמה צורחת על ג׳ורג׳ ויצאתי מהבית.

הגעתי לבית הספר ורצתי לקומה למעלה לפני שג׳ון והתאומים ריילי ורוברטו יבינו שהגעתי אבל זה היה מאוחר מידי כי מריאנה ראתה אותי ורצה להלשין להם.

**ג׳ון**

אני ג׳ון בן 17.5 והדבר שאני הכי שונא ביום יום שלי זה את אלי וואו כמה שהוא מעצבן אותי הילד הזה אבל לפעמים אני מרחם עליו כי אין לו חברים בגללי ובמקום כלשהו אני מוצא אותי אשם..
אבל למי אכפת?
קמתי בבוקר ליללות של פאפי הכלבה שלי כנראה היא רעבה כי אחרת היא לא הייתה מעירה אותי סתם
״מה את רוצה לאכול?״
*נביחה*
התלבשתי לבית הספר וירדתי להביא לה לאכול ״כבר קמת?״ הסתכלתי מי מדבר מאחורי גבי ועניתי ״כן אמא פאפי רעבה אז היה לה זמן להעיר אותי כנראה״ אמרתי לה ויצאתי מהבית.

הגעתי לבית הספר סגרתי את הדלת של האוטו והתקדמתי ללובי של בית הספר באתי להסתובב כשראיתי את מריאנה רצה אליי ״ג׳ון!! אתה לא מאמין את מי ראיתי בואי ללמעלה״ גלגלתי עיניים כי אני כבר יודע את התשובה ״נו מי זה״ שאלתי כמו טיפש שלא יודע תשובה ״אלי! הוא ברח ללמעלה!!״ ברור תמיד אלי, היא לא מתכוונת להחליף את הצעצוע שלה אה? ״אוקיי ו..? אני צריך ללכת מריאנה אין לי זמן לזה עכשיו יש שיעור״ אמרתי לה והלכתי לתאומים
״אחיייי מה קורה???״ רוברט אמר לי, כנראה הוא שוב מסטול ״כן הוא שוב מסטול ג׳ון״ ריילי אמר לי כאילו הוא קורא מחשבות בכל מקרה סיפרתי להם מה קרה עם מריאנה וכמה שהיא לא מפסיקה לחפור על אותו ילד שזה כבר מחרפן והם הסכימו איתי אבל אמרו שאלי באמת מעצבן אותם גם.

הגיעה ההפסקה וכל בשיכבה הייתה סביב אלי, כנראה ככה נראה חרם אבל מי אני שיגיד להם להפסיק? הם בכל מקרה לא יקשיבו לי.
נכנסתי למעגל כי זה או להצטרף אליהם או להצטרף אליו ואני.. לא הייתי מעדיפה להיות הנטרף.
אלי התחיל לבכות כמו בחורה, אף פעם לא הבנתי למה היה לו קול כזה אבל כנראה גיל ההתבגרות, ריילי החזיק את אלי ורוברטו הרביץ לאלי וכל השאר עודדו אותם וצילמו אותם.
אני חושב שאם באמת אנסה לעצור אותם הם יעצרו אבל אין לי זמן לשטויות שלהם כי כל השכבה יודעת שאני איש מאוד עסוק בגלל שאבא שלי הוא היו״ר ואני היורש שלו אז זה מאוד קשה ללמוד וגם להתעסק בענייני פוליטיקה וכל הדברים האלו.

הלכתי לשירותים וראיתי את אלי בוכה רציתי ללכת לשאול אותו אם הוא בסדר אבל מה שראיתי גרם לי להיות בשוק,
אלי הוריד את החולצה וזה היה נראה.. בת? איך אני יסביר את זה.. היה לו תחבושות בכל החזה.

**אליינה**

אחרי ההפסקה לא יכולתי לסבול את זה יותר, שנה אחרי שנה הם מתעללים בי פעם אחת הגעתי לבית החולים בגללם ואלמה אמרה שזה קרה כשנפלתי במדרגות..
שרף לי הגוף אז הלכתי לשירותים לראות מה זה, הסתכלתי על עצמי במראה והתחלתי לבכות חשבתי לעצמי ״למה זה קורא לי?״
״מה עשיתי בחיים שזה מגיע לי??״
והורדתי את החולצה, היה לי עיגול בבטן אדום שנראה כמו שטף דם.
נאנחתי בקול חלש והחזרתי את החולצה, התקדמתי לדלת אבל אז שמתי רקיעות רגליים מתרחקות כאילו מישהו היה כאן וזה העביר בי צמרמורת גדולה.
מה יקרה אם מישהו יבין שאני בת? אלמה וג׳ורג׳ יזרקו אותי לבית האומנה שוב? הרבה שאלות צצו לי במוח באותם רגעים אבל לא הקדשתי לזה מחשבה רבה כי כל היום התחמקתי ממריאנה ומכל בשיכבה בעצם.

אחרי שהיה הצלצול האחרון שזה אומר ששחררו אותנו אז התחבאתי בשירותים לאיזה שעה כזה עד שכולם ילכו,
כשעבר שעה אני הרגשתי יותר מוגנת לצאת מבית הספר בלי שמישהו יתעלל בי.
הייתי בדרכי לשער עד ששמעתי מישהו קורא בקול שלי
״אלי חכה רגע!!״ ג׳ון רץ אליי ולא ידעתי מה לעשות, לעמוד במקום ולתת לו להתעלל בי או לברוח?
עד שהחלטתי לברוח הוא כבר הגיע אליי ״תקשיב אלי נוכל להפגש יותר מאוחר? אני צריך לדבר איתך על משהו חשוב״ הנהנתי והלכתי עם מחשבה מבולבלת, למה הוא רוצה לדבר איתי? הוא עושה עליי מתיחה ואז כולם יבוא ויתעללו בי? אוף כואב לי הראש רק מלחשוב על זה.

••••••••••

אמאלה בנותתת פרק ראשוןןןן מה דעתכן עליו?
אני חושבת שאני אוהבת לאן שהסיפור מתקדם וואו🫢

אוהבת אותכם D•D🔥