אהבה מסיפור אחר..

פרק 2

**ג׳ון**

אחרי בית הספר חיכיתי למטה בלובי כדי לדבר עם אלי אבל הוא לא הגיע, חיכיתי שעה והייתי צמא אז הלכתי לשתות, השתחזרתי ראיתי מישהו מתקדם לשער בית הספר
הבנתי שזה אלי אז קראתי בשמו ורצתי אליו, הוא היה נראה מבולבל ואני לא שופט אני בעצמי לא יודע מה אני עושה אבל אני חייב לדעת אם זה בן או בת.

אחרי שדיברתי עם אלי הלכתי לבית לנוח על המיטה שעתיים וחצי, הייתי מאוד עייף אבל כשהגיע השעה 17:30 קמתי מהמיטה והלכתי להתארגן, לאחר שסיימתי להתארגן ירדתי ללמטה והתנעתי את המכונית.
רשמתי בוויז את הכתובת שלו או כפי שהוא אמר לי ללכת לשם ״הגדרות 69״ נסעתי לשם וזה היה נראה שכונה קטנה ונחמדה, אני לא הכרתי את השכונה הזאת וזה הרגיש לי מוזר כי אני היורש של היו״ר ואני אמור לדעת איפה כל מקום נמצא ומה יש שם אבל במקום הזה הרגיש לי מאוד מוזר.
ראיתי את אלי והלכתי אליו ״אלי אני צריך לדבר איתך על משהו..״ ראיתי שאלי קצת מתעלם ממני ומתחיל להסתכל על הצדדים כאילו מישהו אמור להיות שם ולצפות בנו ״אין שם אף אחד אלי זה רק אני באמת״ הוא הסתכל עליי קצת מפוחד ״מ..מה אתה רוצה?״ הקול שלו באמת נשמע עכשיו כמו בחורה אבל הקול נשמע מפוחד ״ראיתי אותך בשירותים בבית הספר.. אתה.. בת?״ הוא הסתכל עליי בעיניים מפוחדות ואמר ״אם אני יאמר לך אתה מוכן לא לספר בבקשה לאף אחד?״ הוא שאל אותי ונרגע טיפה ״כן אני מבטיח״ הוא הנהן ואמר ״כן אני בת אני לא רוצה שתספר לאף אחד וגם בכלל לא קוראים לי אלי קוראים לי אליינה ודוב אני מבקשת אל תספר לאף אחד אני מתחננת אעשה מה שתבקש״ היא אמרה לי והייתי בשוק, כל הזמן התעללנו ב.. בת? פאק אם אבא שלי היה יודע את זה.. ״אני לא אספר אליינה אבל למה את שומרת את זה בסוד?״ היא לא ענתה לי ״אני צריכה.. אני צריכה ללכת סליחה ביי״ אמרה והלכה, וואו היום הזה היה משוגע לגמרי.

**אליינה**

חשבתי לעצמי, ״שיט למה אמרתי לו את זה?? עכשיו הוא בטוח יגיד לכולם אוף אני כל כך סתומה..״ פתאום עלה במוחי רעיון טוב, אני זוכרת את דודה אנה אבל אני לא בטוחה שהיא תרצה לקבל אותי.
אוף על מי אני עובדת? אין לי את האומץ לברוח מהבית, כנראה אצטרך להמשיך בהצגה..

קמתי בבוקר עם ראש מסוחרר מאתמול, לא הצלחתי לישון כי כל הזמן המחשבה שאלמה וג׳ורג׳ יזרקו אותי לבית האומנה הפחידה אותי מרגע לרגע.
התלבשתי לבית הספר ויצאתי בריצה מהבית אל האוטובוס,
כשהגעתי לבית הספר הבנתי שאני הראשונה שהגיעה.
איזה מזל שקמתי מוקדם היום ״היי אליינה איך את?״ קול נשמע מאחורי והפתיע אותי אז קפצתי מבהלה וצווחתי ״מה אתה חושב שאתה עושה ג׳ון..? אל תקרא לי ככה״ אמרתי לו בבהלה עמוקה ״סליחה שכחתי חחח״ למה הוא מדבר איתי ככה בחופשיות? ״אתה לא מפחד שיראו אותך איתי..?״ שאלתי אותו נחושה בדעתי לברוח מהבחור שמולי ״מה הם כבר יכולים לעשות לי? ואם הם יעשו לי משהו אז אטפל בזה את יודעת כבר מי אני״ שוויצר.. ״טוב ביי״ הבאתי ללכת אבל יד החזיקה בי ״לאן את הולכת?״ ג׳ון שאל אותי, חשבתי שסיימתי לדבר איתו ״ללמעלה לפני שמריאנה תבוא״ אמרתי לו ושחררתי את ידו מידי ״אליינה אולי תגידי לכולם שאת בת? הם יפסיקו אני מבטיח לך״ הוא אמר לי ובאתי לפרוץ מצחוק, לא משנה אם אהיה בת או בן הם לא יפסיקו לעולם ״ג׳ון בבקשה תתרחק ממני אני לא רוצה עוד בעיות טוב?״ אמרתי לו והלכתי ללמעלה למרפסת המבודדת, המקום שאף אחד לא מכיר והמקום המוגן שלי מכל השיכבה.

הגיעה ההפסקה ויצאתי מהשיער בריצה בידיעה שמריאנה כבר עכשיו מחפשת אותי אבל זה היה ניסיון כושל כי מישהו קרא ברמקול בית הספר לכל בשיכבה להתלבש לבגדי ספורט, אני שונאת להיות במלתחות, כל הבנים עירומים שם וזה עושה לי צמרמורת מגעילה ממש וכל הזמן הבנים מנסים להפשיט אותי כי הם חושבים שאני מתביישת להוריד בגדים כי יבינו שיש לי זין קטן אבל בעצם אני לא רוצה להוריד כי אחרי זה יבינו שאני לא בן אז כשכולם יוצאים אני מתקלחת בחדר הסגור שבצד.
סיימתי להתקלח והבגדים שלי לא היו שם, איפה הם? חיפשתי אותם חצי שעה כשיש עליי רק מגבת וכל אחד יכול להבין שאני בת, אני לא רוצה לצאת כי אחרי זה כולם יסתכלו עליי ודברו על זה בכל השכונה שלי.
חיכיתי שם עוד חצי שעה עד ששמעתי דלת נפתחת, זה היה ג׳ון ״את בסדר? אין כאן אף אחד את.. שיט את ערומה״ הסמקתי מעט אבל אני לא עד כדי כך ערומה אז אין לי במה להתבייש כי אני עם מגבת ״כן.. אתה יודע איפה הבגדים שלי?״ הוא הנהן והושיט את ידו שבמקרה יש עליה את הבגדים שלי ״סליחה התאומים חשבו שזה יהיה מצחיק לקחת לך את הבגדים.. את חייבת לספר להם שאת בת את באמת מוכנה לסבול את כל זה?״ הוא שאל ולא הבנתי מה הבעיה בזה ״למה? כאילו ש5 שנים לא סבלתי אותך ואת כולם, מזכירה לך שגם אתה התעללת בי״ אמרתי לו והוא נראה פגוע, אם כבר אני אמורה להיות פגועה ״אני מצטער אליינה לא ידעתי שאני פגעתי בך עד כדי כך״ הוא אמר לי וראיתי להעיף לו סטירה ״לא ידעת? ג׳ון אתה והחברים שלך הרבצתם לי יום על גבי יום שנה על גבי שנה ואתה אומר שלא ידעת שפגעת בי??״ אני חושבת שהגזמתי..
לקחתי את הבגדים שלי מהיד שלו ״לך בבקשה אני צריכה להתלבש״ אמרתי לו והוא הנהן והלך.
למה הוא מתנהג אחרת? טוב זה לא משנה עכשיו, התלבשתי ויצאתי לבחוץ ״את בסדר??״ אביאל שאלה אותי וחייכתי אליה ״כן ברור שאני בסדר את יודעת שאי אפשר לשבור אותי חחח״ אביאל היא החברה היחידה שלי כאן ״בכל מקרה אני דואגת לך, את לא מבינה מה קרה בין ג׳ון לריילי״ אביאל אמרה בהתרגשות שיש ריכולים על החברים הכי טובים בשיכבה ״הם רבו מכות בגלל כמה בגדים, אני חושבת שהם שלך לא? בכל מקרה ריילי התעצבן שג׳ון עוזר לך ולא מבין למה שיעזור לך״ אביאל אמרה לי ועכשיו נזכרתי כשג׳ון הושיט את ידו הייתה עליו דם ״איזה חלומי ג׳ון יואו תראי איך הוא דואג לך הלוואי שהוא יציע לי לצאת איתווו״ אביאל אמרה וצחקתי.

הגעתי לבית ושקעתי במחשבות, ״אולי אני יספר לכולם שאני בת ולאלמה וג׳ורג׳ אשקר שכולם חושבים שאני בן?״
התכוננתי עם בגדים בתיק של בחורה ונרדמתי על המיטה בידיעה שמחר אני מספרת לכולם שאני בת.

•••••
אני בהפלגה לזמן מה אז החלטתי להעלות לכם פרק❤️🙏
לכי על זה אחותי!!
אליינה סוף סוף מקבלת ביטחון אחרי חמש שנים ועומדת לספר לכולם שהיא בת, איך אתם חושבים שכולם יגיבו? 🫢🫢

הפרק הכי טוב לבנתיים🤞

אוהבת אותכן D•D🔥