לואי קבע עם סופי לדבר.
לואי וסופי ישבו בבית קפה קטן, שותים קפה ומנהלים שיחה שקטה.
המפגש עם הארי טלטל את לואי, עורר בו רגשות שלא זכר שהיו קיימים.
הוא היה מבולבל, נאבק בין סופי לבין זיכרונותיו מהארי.
סופי הרגישה את המתח אצל לואי.
"אתה רוצה להפרד?" "מה?"
"אני מרגישה שאתה לא אוהב אותי וזה בסדר"
היא ידעה שהוא זקוק לזמן כדי לעכל את כל מה שקרה, ולכן לא לחצה עליו.
"אני פה בשבילך, לואי," אמרה לו בחמלה.
"תעשה מה שאתה מרגיש נכון."
לואי ידע שהוא חייב לקבל החלטה.
הוא לא יכול היה להמשיך לחיות בשקר, לא כלפי עצמו ולא כלפי סופי.
הוא אהב את סופי, אהבה עמוקה ואמיתית, אך זיכרונותיו מהארי חזקים מדי.
הוא היה צריך לבחור.
הוא לקח נשימה עמוקה, הביט בעיניים של סופי ואמר: "אני מעריך אותך, סופי. אבל אני צריך קצת זמן כדי לחשוב. אני מבטיח לך שאחזור אלייך, לא משנה מה ההחלטה שלי תהיה."
סופי עצרה דמעות בעיניה. היא ידעה שזה לא קל עבורו, והיא העריכה את הכנות שלו. "אני מבינה, לואי," אמרה בקול רועד. "תיקח את הזמן שאתה צריך."
לואי קם מהכסא, חיבק אותה חזק.
הוא ידע שפגע בה, אך הוא לא יכול היה לעשות אחרת.
הוא היה צריך למצוא את השלום הפנימי שלו, לפני שיוכל להמשיך הלאה.
הוא יצא מבית הקפה, צועד ברחובות בלי כיוון.
מחשבותיו התרוצצו בראשו, זיכרונות מהעבר התערבבו עם רגשות מההווה.
הוא לא ידע מה צופן לו העתיד, אך דבר אחד היה בטוח: הוא לא יוכל לברוח מעצמו עוד יותר.
ימים הפכו לשבועות, ושבועות לחודשים.
לואי ניסה להתרכז במוזיקה, בכתיבה, בהופעות, אך זיכרונותיו מהארי וסופי רדפו אותו. הוא הרגיש אבוד, בודד, כאילו העולם כולו נסגר סביבו.
יום אחד, במהלך טיול בטבע, הוא התיישב על סלע ופשוט התבונן בנוף. השמש שקעה באופק, צובעת את השמיים בצבעים מרהיבים. לואי הרגיש משב רוח קל, כאילו מישהו מנסה ללחוש לו משהו.
באותו רגע, הוא הבין.
YOU ARE READING
צלילים של געגוע
Romanceלואי, כוכב פופ עולה, והארי, נגן מוכשר. שני צעירים מבריקים ומוכשרים, שמצאו אהבה בלתי צפויה במקום הכי לא צפוי.
