לואי התיישב ליד הארי בפגישה בבית קפה מקומי
הגשם בחוץ תופף על החלונות כמו תזמורת.
השניים עטופים במעילים וצעיפים אוחזים בספל שוקו חם
"דווקא זה היום שרצית?" לואי התלוצץ, מנסה להקל על האווירה המביכה קצת.
"כיף לי לשבת פה איתך" חייך הארי, חיוך מקסים שגרם ללואי להרגיש פרפרים קטנים בבטן.
"אתה חמוד הארי, אבל הגשם רק מתחזק ומתחזק."
הם יצאו החוצה רצים בגשם בחושך
לואי הביט למטה וראה את הנעליים שלו מוצפות לגמרי. "נהדר, עכשיו הנעליים שלי מלאות מים."
"כיף להירטב איתך בגשם," הארי צחקק, צחוק מתגלגל שהיה מוזיקה ללואי. "זה די חמוד, אבל קצר מדי."
הדייט באמת היה קצר. הארי לקח אותו הביתה ברכב, ולואי כבר הרגיש איך הוא לא רוצה שזה ייגמר.
"אני חייב ללכת," מלמל לואי כשנעצרו.
לפני שהספיק לצאת מהרכב, הארי הושיט יד ונתן לו נשיקה. לרגע, הרגיש לואי כמו בדייט מושלם מתוך סרט רומנטי. אבל התחושה נעלמה מהר.
בבית, לואי התרסק על המיטה.
סדינים, בלי בגדים, הנגיעה של הארי הייתה שונה מכל מה שהכיר.
הוא היה רוצה לומר לו כמה הוא נהנה, אבל פחד להרוס את הרגע.
זה היה תערובת של נוחות ובלגן רגשי, וזה כבר נגמר.
לואי לא זכר מתי קיבל נשיקה אחרונה אמיתית. התחושה הזאת פגעה בו כמו מכה חזקה. זה הרגיש כמו הסוף של אותו סרט רומנטי, אבל הפעם, הסוף היה עצוב, והמציאות קרה ואכזרית.
מה הוא יעשה עם הקריירה שלו?
לואי התהפך במיטה, מחשבות סוערות בראשו. דמותו של הארי ריחפה מול עיניו, חיוכו, צחוקו, המגע שלו.
איך יכול להיות שמשהו כל כך אמיתי הרגיש כל כך דמיוני?
הוא ניסה להיזכר בפעם האחרונה שהרגיש ככה, נרגש, נמשך, כאילו הוא חלק מסרט רומנטי.
זיכרונות עלו כמו בועות סבון, התנפצו ונעלמו.
האם היה זה רק דמיון פרוע? או אולי, אי שם בעבר, חווה אהבה אמיתית, עזה וחולפת, שהותירה חותם בלתי נשכח? אבל לא, הוא הראשון שאליו הוא מרגיש בצורה כה מיוחדת
לואי נאנח.
הוא קם מהמיטה, ניגש לחלון ובהה החוצה.
טיפות גשם שירטטו קווים מעוותים על הזכוכית, משקפות את עירבוב הרגשות בליבו.
בדידות פתאומית שטפה אותו, תחושה של ריקנות.
הוא היה מוקף באנשים, חברים, מעריצים, משפחה, אבל אף אחד לא באמת הכיר אותו, לא את החלקים הכמוסים בליבו, אלו שחשף בפני הארי.
הוא ידע שעליו להמשיך הלאה אם הוא רוצה להתקדם בקריירה המוזיקלית שלו, אף אחד לא יקבל אותו כמו שהוא.
מחר יֵצא לסיבוב הופעות, שוב יֵעמוד על הבמה, יֵשיר את אותם שירים, יֵחייך אל הקהל.
והחיוך ישאר אותו חיוך. חיוך של מסיכה, חיוך של שחקן המגלם תפקיד.
לואי חזר למיטה, התכרבל מתחת לשמיכה והביט שוב החוצה.
טיפות הגשם פסקו לרדת, והשמיים התבהרו לאט. לראשונה קרן אור ראשונה של שמש חדשה הציצה מבין העננים, מביאה איתה הבטחה ליום חדש.
הוא עצם את עיניו. אולי, יום אחד, ימצא שוב את האהבה האמיתית, זו שתגרום לו להרגיש שוב כמו בתוך סרט רומנטי, בינתיים, ימשיך לנגן, ימשיך לחלום, וימשיך לחפש את האור בקצה מנהרת הגשם.
YOU ARE READING
צלילים של געגוע
Romanceלואי, כוכב פופ עולה, והארי, נגן מוכשר. שני צעירים מבריקים ומוכשרים, שמצאו אהבה בלתי צפויה במקום הכי לא צפוי.
