הימים הפכו לשבועות, והשבועות לחודשים.
לואי שקע שוב לתוך שגרת חייו ככוכב פופ עולמי.
הופעות, טיסות, ראיונות, מעריצים - סחרחורת של צבעים, אורות וקולות שהפכו לחלק בלתי נפרד מקיומו.
אך מתחת לפני השטח, זיכרון הארי ליווה אותו כמו צל.
מדי פעם, בין שיר אחד לשני, מבטו היה נתקל בדמות מוכרת בקהל, דמות שהזכירה לו את תווי פניו של הארי, וחיוך חולף היה עולה על שפתיו.
רגעים אלו היו קצרים, חמקמקים, כמו חלום בתוך חלום.
לואי ניסה להדחיק את המחשבות, התמקד במוזיקה, בכתיבת שירים חדשים שכולם היו על יופיו של הארי, בעבודה על אלבום חדש.
הוא אפילו ניסה לצאת לדייטים, אך אף אחת מהבחורות לא הצליחה לגעת בליבו.
הן היו יפות, מעניינות, מצחיקות, אך אף אחת לא גרמה לו להרגיש את אותו ניצוץ, אותה התרגשות שחש ליד הארי.
יום אחד, במהלך סיבוב הופעות באירופה, לואי קיבל הודעה מפתיעה.
מעריצה בשם ג'סיקה, שהפכה לחברה קרובה לאורך השנים, כתבה לו שהיא עברה לגור בעיר דונקסטר, עיר הולדתו של לואי.
היא הזמינה אותו לבקר אותה, לבלות קצת זמן יחד ולשוחח על דברים ישנים.
לואי הרגיש משיכה מוזרה להזמנה. אולי, חשב, ביקור בבית ילדותו יעזור לו לסגור מעגלים, להתמודד עם העבר ועם זיכרונות הארי שרדפו אותו.
הוא טס לדונקסטר, וכשהגיע לביתה של ג'סיקה, הרגשה של נוסטלגיה שטפה אותו.
הם שוטטו ברחובות המוכרים, צחקו, סיפרו סיפורים מהילדות.
ג'סיקה הכירה את כל הסיפורים, את כל החברים, את כל הרגעים המכוננים בחייו של לואי.
במהלך הטיול, הם עצרו בבית הספר היסודי שלו.
לואי הביט במגרש המשחקים, שם שיחק כדורגל עם חבריו, ודמעות עלו בעיניו.
ג'סיקה הניחה יד מנחמת על כתפו, ואמרה: "לפעמים, אנחנו צריכים לחזור לעבר כדי להבין את ההווה. אולי הגיע הזמן שתתמודד עם מה שקרה לך עם הארי."
לואי נאחז במילותיה. אולי צדקה.
אולי הגיע הזמן להפסיק לברוח ולפגוש את הפחדים שלו פנים אל פנים.
בערב, כשישבו בבית קפה קטן, לואי סיפר לג'סיקה הכל. על הפגישה המקרית עם הארי, על הקשר המיוחד שנרקם ביניהם, ועל הנשיקה הקסומה שהותירה אותו מבולבל וכואב.
ג'סיקה האזינה לו בסבלנות, בלי לשפוט.
כשסיים, אמרה: "לואי, לפעמים אהבה אמיתית היא לא סיפור אגדות. לפעמים היא מגיעה בצורה הכי לא צפויה, נותנת לנו טעימה קטנה מהאושר ואז נעלמת. זה לא אומר שהיא לא הייתה אמיתית. זה אומר שהיא לימדה אותנו משהו חשוב על עצמנו."
דבריה של ג'סיקה חדרו ללבו של לואי כמו קרן אור.
אולי צדקה.
אולי הארי לא היה אמור להיות חלק מחייו לנצח, אבל הוא נגע בו, גרם לו להרגיש שוב חי, שוב נאהב.
באותו רגע, לואי הרגיש הקלה. הוא הבין שעליו לשחרר את העבר, להפסיק לחפש את הארי באשליות, ולהתמקד בהווה ובעתיד.
הוא חייך לג'סיקה, חיוך אמיתי, חיוך של אדם שהשלים עם גורלו. "תודה לך"
YOU ARE READING
צלילים של געגוע
Любовные романыלואי, כוכב פופ עולה, והארי, נגן מוכשר. שני צעירים מבריקים ומוכשרים, שמצאו אהבה בלתי צפויה במקום הכי לא צפוי.
