לואי חזר לסיבוב ההופעות שלו בתחושה חדשה. 

הוא עדיין הרגיש געגועים להארי, אך הם כבר לא היו כואבים כמו קודם. 

הוא הבין שהאהבה שלהם, למרות שהייתה קצרה וחולפת, נגעה בו עמוקות ושינתה אותו.

הוא כתב שיר חדש, שיר על אהבה אבודה ועל מציאת תקווה שוב. 

השיר נגע בליבות המעריצים, רבים מהם הרגישו הזדהות עם המילים הכנות והמרגשות.

במהלך הופעה אחת, לואי הבחין במעריצה צעירה בקהל, עיניה בורקות בדמעות. 

לאחר המופע, היא ניגשה אליו מאחורי הקלעים, סיפרה לו כמה השיר החדש נגע בה, וכמה הוא עזר לה להתמודד עם פרידה קשה משלה.

לואי דיבר איתה זמן רב, האזין לסיפורה, עודד אותה. באותו רגע, הוא הבין שמוזיקה היא לא רק בידור, אלא גם כלי ריפוי, כלי שמחבר בין אנשים, חולק רגשות ומעניק תקווה.

הוא המשיך לכתוב שירים, שירים על אהבה, על אובדן, על תקווה ועל חלומות. הוא שר אותם ברגש, בכנות, והקהל אהב אותו עוד יותר.

יום אחד, לאחר הופעה, מישהי ניגשה אליו שוב.

 הפעם, זו לא הייתה מעריצה, אלא בחורה צעירה בשם סופי. 

מתולתלת עם עיניים בהירות.

היא עבדה כמפיקת מופעים באולם, ולואי שם לב אליה כבר מההתחלה.

הם התחילו לדבר, צחקו יחד, הרגישו בנוח אחד עם השני.

 סופי הייתה חכמה, מצחיקה, אכפתית, ולואי הרגיש משיכה קלה אליה.

הקשר ביניהם התפתח לאט, בהדרגה. הם יצאו לדייטים, בילו יחד זמן איכות. 

לואי הרגיש ליד סופי תחושה של  שייכות, תחושה שלא הרבה זמן.

יום אחד, במהלך טיול רומנטי בטבע, לואי עצר, הביט בעיניים של סופי ואמר: "אני אוהב להיות איתך."

סופי חייכה, עיניה בורקות מאושר. "גם אני אוהבת אותך, לואי."

הוא לא התכוון כמוה והרגיש מעט מובך אבל הוא זרם איתה

סופי ניסתה לנשק אותו, נשיקה שהביעה את כל האהבה והרגשות שהצטברו בליבה.

 לואי הבין שאולי מצא סוף סוף את האושר שחיפש, אך טעה.

הוא עוד יבין שהאהבה האמיתית לא תמיד מגיעה בצורה הכי צפויה, לפעמים היא מתחבאת דווקא במקום הכי קרוב, מחכה שנגלה אותה.

צלילים של געגועWhere stories live. Discover now