דברים שהשארנו בעבר

פרק שלישי

-היילי-
(עבר)
כיתה ג

היום זה היום הראשון שלי בבית ספר. וכשאני אומרת היום הראשון שלי בבית ספר, אני מתכוונת לזה. לא הייתי בכיתות א-ב כי עזרתי לאבא לטפל באמא בבית. אמא שלי מרגישה לא טוב כבר המון זמן, אבל אבא אומר שהכל יהיה בסדר אז אני מאמינה לו.
כשאבא ליווה אותי לכיתה נכנסתי כשהשיעור כבר התחיל וכל המבטים הופנו אליי.
היה גם ילד מאחורה שצחק כי ראה את אבא שלי מאחוריי.
״איזה תינוקת, לא יכולה להכנס לכיתה בלי אבאלה שלה.״ אותו הילד ממאחורה זרק תגובה לכניסתי, וכל החברים שלו צחקו איתו. כנראה שהערה הסבה את תשומת לב של המורה משום שהיא הסתובבה אליי. ״שלום, חמודה. את בטח היילי נכון?,״ הנהנתי. ״אני גב. סמית׳, נעים להכיר חמודה. כיתה, תכירו זוהי היילי תלמידה חדשה בכיתתנו, תהיו נחמדים, ותקבלו אותה יפה.״ אבי תפח לי על השכם, נתן לי נשיקה בלחי, מסר לי שיבוא לאסוף אותי בסיום הלימודים ויצא מהכיתה.
״אבא, אל תלך, אבא תשאר אני רוצה שתהיה איתי.״ אותו הילד ממקודם ממשיך להקניט אותי בציניות. ״ג׳ייס, סתום כבר.״ החבר שלו שישב שורה לפניו העיר לו ונראה נבוך.
גב. סמית׳ כיוונה אותי לשבת ליד אותו הילד שהעיר לילד המציק.
״היי, אני קרטר, אל תתייחסי לג׳ייס, הוא אידיוט אבל הוא לא באמת מתכוון למה שהוא אומר.״ הוא מציג את עצמו.
״תודה.״ אני מחייכת, ״אני היילי.״
״היילי.״ הוא חוזר על שמי. ״מה את עושה בהפסקת הצהריים?.״

(הווה)
הגיעה הפסקת הצהריים. אני הולכת במסדרונות בית הספר, מנסה למצוא את הקפיטרייה. בסוף אחרי שבע דקות של הקפות סביב המבנה אני מוצאת אותה. אני נכנסת ולוקחת אוכל, אני רואה מימין את שולחן הספורטאים אך לא רואה את קרטר או את מאיה שם. ולבסוף אני מתיישבת בשולחן ריק מאיש.
תתרגלי היילי, ככה השנה שלך הולכת להראות עכשיו.
אני חייבת לדבר עם קרטר, אני חייבת להסביר. אני לא אתייאש עד שהוא יבין.
״יושבים פה?,״ קול נשי עדין נשמע מלפני.
אני מרימה את מבטי ורואה ילדה אדומת שיער, לבושה בשמלה פרחונית מביטה לעברי.
״אה, לא, לא, השולחן פנוי.״ אני מחזירה לה, וחוזרת להסתכל על מגש האוכל שלי.
״תודה, אני סופיה.״ אני מבינה שהיא מנסה לפתח שיחה ואני זורמת איתה, כי בעצם, למה לא? זה לא שיש לי חברים להסתובב איתם יותר.
״היילי.״ אני מחייכת לעברה.״
״תלמידה חדשה?״ סופיה שואלת.
״כן. כלומר, סוג של.״ אני אומרת, והיא שולחת לעברי מבט מסוקרן.
״אני עזבתי בכיתה ט וחזרתי השנה. בעצם, זה היום הראשון שלי חזרה לבית הספר.״
״אההה, אז את התלמידה שגרמה לקרטר לצאת מהכיתה עצבני?,״ היא שואלת ועיניי נפערו.
״סליחה, מה?״ אני מנסה להבין.
״כולם מדברים על זה עכשיו, קרטר ידוע כשחקן רציני, הוא אף פעם לא העז להסתכל אל עבר בחורה בזמן תחילת העונה מאז שהצטרף לקבוצה, את אף פעם לא תראי אותו מסתובב עם בחורה בזמן אימונים ומשחקים. הוא גם לא נוהג להתעצבן הוא דיי רגוע רוב הזמן לפי מה ששמעתי וראיתי.״ סופיה מוסיפה ונשמע שהיא יודעת לא מעט על קרטר, מעניין.
לוקח לי קצת זמן לעכל את הדברים שהיא אמרה.
אני לא סתם בחורה שהוא דיבר איתה.
על מי אני עובדת? הוא בכלל לא דיבר איתי.
אני לא מכירה אותו ככה, לפחות לא הכרתי.
״נשמע שאת מכירה את קרטר.״ אני אומרת, מנסה להוציא כמה מידע שאני יכולה, כי אם אני לא יכולה לדבר איתו, אולי אוכל להבין מה עבר עליו בשלוש שנים שלא ראיתי אותו.
״לא ממש, אני כתבת בעיתון בית הספר אז יוצא לי הרבה להיות בחברת כל הספורטאים, זה דווקא פרוייקט ממש מדהים. אני ממש ממליצה לך לבדוק עליו כפרוייקט הבית ספרי שלך.״ עכשיו כשסופיה בדיוק הזכירה את הפרוייקט, אני נזכרת שאני באמת צריכה לבחור מהאופציותבזמן הקרוב. ודווקא להיות כתבת בעיתון בית הספר נשמע טוב, תמיד אהבתי לצייר, לקרוא ולכתוב, מצאתי בזה נחמה. וחוץ מזה כל שאר הפרוייקטים האחרים לא קרצו לי לעין, אז מה אני כבר יכולה להפסיד?
״תודה, אני אחשוב על זה״. אני מחזירה תשובה לסופיה, לוקחת את המגש שלי וקמה מהשולחן. ״נתראה.״ אני נפרדת ממנה, ובדיוק נשמע הצלצול לשיעור האחרון להיום.
היום הראשון שלי לא הלך כפי שציפיתי.
יש לי כל כך הרבה הסברים לעשות, אבל לפני זה אני צריכה דרך לגרום להם לדבר איתי שוב, ואני חושבת שבדיוק מצאתי אותה.

זה היה הפרק השלישי 💓
לקח לי הרבה זמן להעלות אותו, אני יודעת
אבל הפרק הרביעי ייצא מחר בשעה 19:00
וספויילר קטן - אתם הולכים להכיר את קרטר קצת יותר טוב  😉