Salty blood 🩸(BxB)

6.

איאן

פרצנו לטירה הענקית דרך פתחי האוורור וכל אחד התחיל לחפש במקום אחר. טוב, חוץ מהזוג הדביק. בן לא מוכן לשחרר מדניאל באיזור סכנה, וכאן זה אכן איזור מסוכן. שמעתי קול בראשי, "מצאתי משהו! כולם אליי!" קולה של ג׳ס. היא תיקשרה בעזרת טלפתיה וכשראיתי את הילדים עפים מולי לכיוונה עפתי אחריהם. "תגיד אתה דפוק?! חשבתי שעוקבים אחרינו!" שמעתי את בן צועק עליי בראשי, "*צחוק מצחיק* תרגע י'לחוץ" "תפסיקו לריב ותגיעו" "אנחנו פה!" ג׳ס הסתובבה. "תודה לאל, קלטו את החדר הזה!"
"אתם אוהבים אותו?" נשמע קול מאחורינו והעיף את כולנו ממנהרות האוורור לריצפה, הפכנו לבני אדם. "חשבתם שתוכלו להתגנב לפה מבלי שארגיש את נוכחותכם?!" "פאק, איפה הוא?!" צעק דניאל "תרגע דן, תנשום." ניסה בן להרגיע אותו "אתה מתכוון אליו?" הוא הצביע על דלת החדר הסגורה שבדיוק נפתחה. שם ישב צ׳ארל בכיסא, קשור וחבול בכל גופו, מכף רגל ועד ראש. כולו פצעים ומכות ודם, עיניו כבר ללא הניצוץ האהוב עליי, הוא נראה מיואש. ובעיקר עירום. הוא לא ניסה להילחם באנשים שהיו לצידו ונגעו בו. הוא היה נראה הרוס. נפלנו לריצפה, כולנו. קשרו את ידינו,
וסובבו אותנו אליו, "עכשיו תראו כמה הוא באמת הולך לסבול" הוא אמר ואני ניסיתי שלא להשתגע. הם התחילו לגעת בגופו, הוא הוציא אנחות שקטות, אחד מהם הוציא את חגורתו והחל להכות אותו, השני פשוט נגע בו והכאיב לו. הוא היה נראה גוסס. הוא מלמל משהו אך לא שמעו, הפה שלו פשוט זז באיטיות.
בום! בעיטה נשמעה ודרקולה נפל. "קח! למה אתה מחכה!" צעקה ג׳ס וזרקה לי מפתח. איך היא השתחררה? זרקתי את המפתח לבן והוא פתח את האזיקים לו ולדניאל מאחורי בזמן שאני רצתי להוריד את המזדיינים מצ׳ארל בעטתי בשניהם והתקרבתי אליו לחבק אותו, הוא בעט בי ונפל עם הכיסא לאחור, המלמולים שלו ברורים יותר עכשיו. "לא אכפת לי, גם ככה כולם משחקים בי" פאק מי לייפ מה שנקרא. גרמתי לו להרגיש כמו צעצוע? פאק פאק פאק לא!
"היי, תרגע" אמרתי בלחץ, עוד שניה בוכה.
חיבקתי אותו, הוא בעט בי שוב ושרט אותי. "תתרחק" הוא צעק, "צ׳ארל!!" צעק דניאל ורץ לחבק אותו. הוא לא בעט בו.. "ד-דני" הוא החל לבכות, "ל-למה זה קורה? ל-למה דווקא לי?" הוא בכה על כתפו, הרגשתי קינאה. "אל תתקרב אליו" שמעתי קול מאחורי. קולו של בן.
"דן אתה וחבר שלך לבחוץ עכשיו! חבר'ה תעזרו לי פה!!" ג׳ס צעקה, נלחמת ב5 חיילים בזמן שבועטת בדרקולה כל כמה שניות כדי שלא יקום. כולנו התרוממנו, דניאל תמך בצ׳ארל והם הלכו במהירות לכיוון היציאה. "זמן מלחמה" ג׳סיקה צעקה ואנחנו התחלנו להכות חיילים שבאו....

-כעבור שעה בערך-

אנחנו מותשים, כולנו. דרקולה ברח והחיילים שנלחמו נגדנו מתו. אנחנו בדרכנו מחוץ לטירה, ניצחנו. אמנם ניצחון זמני, אבל ניצחון זה ניצחון לא כך?, למרות שבעיני לא הכי ניצחתי... הפסדתי את צ׳ארל הייתי צריך לספר לו מלחתכילה, אני כזה דפוק!! "בואו נלך הביתה, מאחר ודרקולה ברח נצטרך לישון ביחד, בתוך מקום אחד" ג׳ס אמרה, בזווית העין שלי ראיתי איך צ׳ארל לא מרוצה מזה, "יאללה, נתחיל לזוז" המשיכה וכולנו התחלנו ללכת....

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

עוד 17 ימים יש לי יום הולדת!! (בתשיעי לתשיעי!!)

פאק הבא מוכן, ולא ריחמתי עליכן🥲
בע ביי