Salty blood 🩸(BxB)

11.

"i know you love her but it's over met, it's doesn't matter put the phone away, it's never easy to walk away, let her go it will be ok"
תרגום: "אני יודע שאתה אוהב אותה אבל זה נגמר, זה כבר לא משנה תניח את הפלאפון בצד, זה לעולם לא קל לעזוב, תשחרר אותה ותראה שבסדר"

איאן

רעש נשמע באמצע הלילה מצידו השני של החדר, מה לעזאזל יכול לעשות רעש בשעות כאלה, הסתובבתי וראיתי את צ׳ארל ישן, או לפחות משחק אותה ישן, רעשי יבבות חנוקות יצאו מפיו וקמתי מיד, "צ׳ארל" דיברתי איתו, מנסה כמה שיכול לא להיבהל ולהבהיל אותו על הדרך, נגעתי בראשו והוא נרתע שוב, מתקדם לפינת המיטה ומתקפל בישיבה הכי צמוד לקיר ולמשענת המיטה. פחד בעיניו וגופו הקטן רועד, ניסיתי להושיט לו את היד אך הוא הרים את ידיו בצורת מגננה על ראשו, מגן על עצמו. "אני שניה חוזר" לחשתי לו ויצאתי, סגרתי את הדלת אחרי והתחלתי לרוץ לכיוון החדר של הבנים, "דניאל!" צעקתי, מעיר את שניהם, "צ׳ארל" אמרתי והוא פער את עיניו והתרומם במהירות, הגענו לחדר מוצאים את צ׳ארל שורט את עצמו ומוציא חתיכות עור מידיו, הרים את עיניו ששמע את דניאל לוחש לו. "ד-דני... למה אני כזה מקולל?" דניאל רץ אליו וחיבק אותו, "תביא כוס מים" לחש לי והנהנתי, יוצא מהחדר.

צ׳ארל
יכולתי לראות אותם, להרגיש אותם, קיא עמד בגרוני כשהרגשתי את ידיהם מטפסות עליי. הוא שוב פעם אנס ופגע בי, פלאשבקים מהימים ההם החלו לעלות

-פלאשבק-
"דיברת איתו?!" "כ-כן, סליחה" לחשתי "ידעתי שאתה זונה אבל עד כדי כך?" שאל ולא היה לי מה לענות אז שתקתי, הוא תפס בידי בחזקה "בוא" "ר-רוקסי.. אני מצטער.." אמרתי רועד, מתחנן שזה יפסיק, אני לא יכול לברוח, ניסיתי. והפסקתי לנסות מזמן, לא דברתי עם אף אחד ולא עשיתי שום דבר שיכול להכעיס אותו. הוא אנס את אחותי הגדולה כשהייתי תינוק והיא התאבדה. מאז לא דיברתי עליה. הוא פגש אותי לאחר מכן, ולא ידעתי על אחותי באותה תקופה, לאחר שהפכנו לזוג הוא החל להכות אותי ולגעת בי בניגוד לרצוני, אני שנאתי את זה, באחד הפעמים שזה קרה בכיתי כל כך חזק כי כאב לי גם מהמכות שקיבלתי ממנו, "אתה בכיין, בדיוק כמו אחותך" המילים הדהדו בראשי.
-סוף פלאשבק-

ידיו הגסות היו על גופי, הרגשתי כל תזוזה, השם של אחותי הדהד בראשי "קיילה" אמרתי בשקט, והרגשתי ידיים חמות מחבקות אותי, "אתה מתגעגע אליה?" "כן" נשברתי והתחלתי לבכות, "אל תבכה" הוא מחה את דמעותיי. "קיילה מוגנת, והיא מסתכלת עליך ממש ברגע זה, היא מסתכלת גאה ביחד עם הוריך. הם כולם מסתכלים עליך וגאים בך על מי שהפכת להיות, אולי אתה לא רואה את זה אבל הם מחייכים ברגע זה כשהם רואים את הילד שלהם גודל, וקיילה מסתכלת ומחייכת כי היא גאה באחיה הקטן שגדל והפך להיות מי שהוא עכשיו" "אני רוצה לראות את קיילה" התחלתי לבכות והתקפלתי על המיטה, שוכב ונותן לדמעות לרדת, נמאס לי לבכות בשקט, נמאס לי להיות עלוב, נמאס לי להיות חלש, פשוט.. נמאס לי.
כשהעיניינים נרגעו דן שאל אם הוא רוצה שאני אמרתי שלא והכל טוב והוא נהנן, אמר לי לפנות אליו אם הוא צריך משהו.

איאן
מי זאת קיילה? שאלתי את עצמי, בלי תשובות. הוריו מתו? מתי? נכנסתי עם כוס המים לאחר שדניאל יצא. "צ׳ארל" קראתי והוא הרים את ראשו, הגשתי לו את כוס המים והוא חייך חיוך קטנטן. "תודה" לחש והחל לשתות, שם את הכוס בשידה, חזרנו לשתות. לפנות בוקר היה ממש קר, הסתובבתי במיטה לבדוק מה עם צ׳ארל וראיתי שהוא רועד, קמתי והבאתי לו את השמיכה שלי, כיסיתי אותו והוא התעורר, "מה איתך אבל?" הוא מלמל. "אני אהיה בסדר" עניתי והוא זז לצד המיטה, טופח על הכרית,מסמן לי לשכב לידו. "בטוח?" הוא הנהן. נכנסתי מתחת לשמיכות וחיבקתי אותו, הוא פער את עיניו והביט עליי, לאחר מכן סגר את עיניו וחזר לישון מחובק איתי.
מזכיר לי תקופות... נרדמתי עם חיוך.
##########
יאיייי😃 מזל טוב לי🎀🥳🌹😻