Salty blood 🩸(BxB)

15

צ׳ארל

קמתי צהריים עם הנגאובר בלתי נסבל, רואה ליד המיטה אקמול ובקבוק מים.
למרות הכל עניין זוכר את מה שקרה בלילה, הוא היה רציני כשאמר שאני לא אשכח את זה, אבל מכיוון שלא באמת אוהב אותי אז כנראה הוא יגעל ממני והתרחק, שתיתי את הכדור מדוכא לגמרי, וירדתי למטה, רואה שם את רוקסי ונתניאל, כל השאר לא פה, כנראה הלכו.
"אז הבית לא ריק אחרי הכל.." נתניאל אמר ורוקסי הפנה את מבטו אליי, נדפקתי.
"נו נו נו, תראו מי זה, אני מבין שאונס פעם אחת לא הספיק לך.." "פעם אחת?" התעצבנתי,
"אתה קורא לכל השבוע הזה פעם אחת?!" התנפלתי עליו, נתתי לו אגרופים אך נתניאל הרחיק אותי ממנו ותפס אותי,רוקסי כיווץ את ידיו והתכונן להרביץ לי כשאני על הברכיים ונתניאל תופס בי, "אתה בטוח רוצה לעשות את זה?" קול נשמע מעבר לדלת ואיאן עמד שם, נשען על המשקוף ומסובב את המפתח על אצבעו, עינינו נפגשו וישר הורדתי את ראשי.
רוקסי, שקלט זאת חייך והכה בי, דם ירד מאפי וסחרחורת ותחושה של חוסר כוח מילאה את גופי, אמנם גופי שרירי יותר מפעם, אך אני עדיין אני. אני חלש ומפוחד, מרגיש בודד למרות כל מי שמסביבי, תמיד זה היה רק אני והחושך, בשלב מסויים גם דניאל... היה קשה לי לראות פרצופים, אני רואה אנשים בתור דמות שחורה עם עיניים לבנות ומפחידות, אני מזהה אנשים רק מתמונות, אך עם בן ואיאן זה לא היה כך... בן ואיאן היו שונים, יכולתי לראות אותם בלי להבחין בדמות שחורה לפני, אך לאחר שאיאן פגע בי כל מה שאני רואה בו הוא דמות שחורה, לא פנים ולא גוף, אני מזהה אותו לפי קולו, רעש חבטה נשמע והרמתי את ראשי במהירות, בראייה מטושטשת רואה את רוקסי מדמם על הריצפה ואת נתניאל מאחורי דופק לי מכה בצד הראש, מרגיש אותו רועד, ואם כבר מדברים על רועד, אז גם אני. ההבדל זה שהוא רועד מפחד ואני רועד מכאב, עצמתי את עיניי, מרגיש את קור הריצפה וצעקות האימה של השניים....

פתחתי את עיניי, רואה אור בוהק ואת דניאל מולי, הרמתי את ידי, נוגע בפרצופו. והוא חיבק אותי. דמעות ירדו מעיניי, וחיבקתי אותו בחזרה. הוא השתחרר מחיבוקי ואמר לי שהוא תיכף בא, "צ׳ארל" קולו של איאן נשמע בחדר וגופי קפא. הוא לא צריך לראות אותי במצב הזה, הרגשתי מושפל ומובך, הסתובבתי במהירות וכיסיתי את ראשי בשמיכה, מיד מתחרט כשמרגיש עיקצוצי חום, אך נשאר עם שמיכה על ראשי, "צ׳ארלי..אנחנו צריכים לדבר.." "אני לא רוצה.." "צ׳ארלי בבקשה..." "אני לא רוצה!" התרוממתי ממיטתי וצעקתי, "זה מסובך מידי! אני לא אוהב דברים מסובכים! פשוט תעזוב אותי!" "זה לא מסובך!" הוא צעק ופחד הכה בי, נרתעתי.
"צ׳ארל" הוא תפס אותי, "תן לי להסביר הכל, אני מתחנן.." "יש לך 5 דקות!" הוא חייך...

"אז ג׳סיקה היא לא באמת הבת זוג שלך..?" "לא" עיניי אדומות מרוב בכי, "א-" הוא קטע אותי בעזרת נשיקה, ניתקתי אותה. "ה..הכל עדיין מסובך... אפשר להתחיל מחדש?" שאלתי בתקווה שיבין. "ברור" חייכתי אליו, "רוצה לצאת איתי?" הוא שאל וחיבק אותי, חייכתי והנהנתי...

-__--_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_--_-_-__-_-_-_-

הייייי איך עבר החג???

רוצות לדעת עד כמה אני בכיינית?
בכיתי בשולחן חג כי פחדתי מהדג עם הראש, אמרתי לאמא שלי שאני מפחדת כי הוא מסתכל עליי והתחלתי לבכות 😭
אחר כך בלילה חלמתי שהוא אכל אותי😭😭😭😭