פרק 10-

31 1 2
                                    

חוק מספר 10:
אנשים לא יודעים להחמיא לאחות הקטנה

היום סבא וסבתא שלי באים לביקור.
קמתי בבוקר והתחלתי להתארגן.
בערך בשעה 11 סבא וסבתא הגיעו.
נישקתי אותם על הלחי ואמרתי שלום.
"וואו איזו יפה את!" סבתי אמרה "רזית?".
שוב נשבר הלב שלי.
שוב.
נשבר.
הלב.
שלי.

למה היא לא יכלה לעצור באמצע?
למה היא הייתה חייבת להוסיף את המילה רזית?
סבי וסבתי עברו גם ליד אחותי.
"ושלום גם לסופיה היפהפייה!" סבי אמר, נישק אותה והלך לעזור לאבא שלי בלהכין את הבשר לארוחת הצהריים.

אחותי ואני הגשנו קפה ועוגה לסבא וסבתא, דיברנו כולנו, שיחקנו ואז ארגנו את שולחן האוכל.
אחרי שסידרנו אותו התיישבנו לאכול.
מילאתי את צלחתי כשלפתע שמעתי קול שאמר לי: "את בטוחה שתסיימי את כל האוכל הזה?! זה מלא!" וזאת הייתה סבתי השנייה.
לבי נשבר שוב.
בסוף כן אכלתי את כל הצלחת ה'ענקית' וה'מלאה באוכל' והרגשתי רע לגבי זה.
הרגשתי רע לגבי זה.
רק בגלל ההערה  הזו של סבתא שלי הרגשתי רע.
באמת שרק בגלל זה.

המדריך לאחות הקטנהWhere stories live. Discover now