הבת של המפקד

פרק 7

אליאב
החניתי את הרכב שלי ליד הבית של סטלה והרמתי אותה בזרועותיי מכיוון שנרדמה במהלך הנסיעה, הסתכלתי על פנייה היפות על השפתיים האלה
שאני כל כך רוצה לנגוס אבל לא יכול
היא קטנה ממני ואבא שלה הוא המפקד שלי. הנחתי אותה במיטה שלה ובאתי ללכת אך יד קטנה תפסה אותי בכף ידי ״תוכל להישאר איתי?״ מילמלה סטלה בישנוניות ״אני לא יכול סטלה תחזירי לישון״ אמרתי ושחררתי את ידה
״בבקשה אני מפחדת״ אמרה ממה היא מפחדת?
נאנחתי ״אני שומר עלייך אין לך ממה לפחד אני כאן״ אמרתי והחזקתי את ידה הקטנה היא הנהנה וחזרה לישון.

אור מציק לעייני ואני פותח אותן,
סטלה עדיין ישנה ומחזיקה באצבע שלי אני מסתכל על פנייה היפות ולא יכול להוריד את העיינים שלי מהן פאק מה יש לי? היא כל כך יפה שזה כואב
הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה 7:30 פאק אני צריך להיות כבר בצבא שיחררתי את אצבעה הקטנה של סטלה בעדינות ורצתי לחדרי להתארגן.

פתחתי את דלת החדר שלי ושל אלכס והנחתי תתיק שלי ״למה איחרת?״ שאל אלכס מאחוריי ״לא קמתי״ אמרתי בלי לפרט יותר מידי ״טוב קדימה בוא רוצים להתחיל תאימונים״
אמר ויצא מהחדר ויצאתי אחריו.

סטלה~~~
צילצול השעון מעורר המעצבן שלי מצלצל ומעיר אותי,קמתי מהמיטה מנסה לא לחשוב על מה שקרה אתמול לא קיבלתי התקפי חרדה כבר מלא זמן ופתאום זה חזר בבום שראיתי את התאונה ניערתי את ראשי וקמתי מהמיטה לעשות את סידורי הבוקר שלי ולצאת לעבודה,הלכתי לארון והוצאתי טישרט שחורה חלקה וטייץ שחור שיושב מושלם על הגוף עם הזמן למדתי לאוהב את גופי ולהיות שלמה איתו. ראיתי מה השעה ופתחתי את עייני שראיתי שאני מאחרת לקחתי את התיק שלי ואת הטלפון ורצתי לאוטובוס.
הגעתי לעבודה בתקווה שהבוס שלי לא ישים לב שאיחרתי אני מאחרת הרבה בזמן האחרון ואני מפחדת שהוא יפטר אותי ״אני רואה שהחלטת להגיע״ קפצתי בבהלה שהבוס שלי עומד מאחוריי ״אני ממצטערת לא קמתי..״ אמרתי ״אני מבטיחה לא לאחר יותר״ הוא נאנח וסימן לי לחזור לעבודתי. ״קדימה זה לשולחן מספר שש״ אמר לואי הינהנתי ולקחתי ממנו תמגש והלכתי לשולחן מספר שש שלושה גברים ישבו בשלחון הנחתי את המשקאות ואת האוכל ״זה בשבילכם״ אמרתי בחיוך מזיוף ״האם תרצו עוד משהו?״ שאלתי ״כן,אותך במיטה שלי״ אמר בחור עם שיער שחור ועיינים חומות ״מצטערת אני לא בתפריט״ אמרתי ״נו קדימה תהיי זורמת!״ אמר בחיוך אך התעלמתי ממנו ״האם תרצו משהו נוסף או שאני אלך?״ שאלתי ״לא תודה את יכולה ללכת״ אמר בחור שלא הצלחתי לראות את פניו מכיוון שהיה שקוע בטלפון שלו ״בתיאבון״ אמרתי וקיוותי בליבי שהבחור עם השיער השחור יחנק מהאוכל.

פתחתי את דלת החדר שלי וסוף סוף נשכבתי על המיטה היום בעבודה היה מתיש החלפתי את בגדיי לפיגמה קצרה ונוחה ונכנסתי למיטתי חשבתי על אליאב טיפה איך הוא ידע להרגיע אותי ככה בדרך כלל אני צריכה לספור עד מאה כדי להרגיע את נישמותי בהתקף חרדה ,הנחתי לזה ועצמתי את עייני.

היום בערב אני ואוליביה קבענו ללכת למסעדה חדשה שנפתחה פה
לבשתי שמלה אדומה קצרה שקניתי לא מזמן ועקבים שחורים עשיתי בייבילס בשיער והתאפרתי טיפה שלחתי הודעה לאוליביה שאני מוכנה וחיכיתי שתגיד שהיא בחוץ ״סגור אני יוצאת״ שלחה אוליביה.

———-
היי סליחה שלוקח לי הרבה זמן לעלות יש לי לעבודות קיץ שאני צריכה לעשות ואין לי זמן. מקווה שיצא טוב❤️