The Way I See The World

לבכות.

אני מתעוררת כמו בכל בוקר.
מתמתחת קצת.
קמה להביא את הטלפון וחוזרת למיטה.
מתעדכנת במה חדש.
אחרי כמה דקות אני קמה.
מתלבשת, מתארגנת.
מקווה שהיום לא אבכה.
מתפללת שלא אישבר.
מתחננת שלא איזכר.
לא לחזור לשם.
לא לחזור לרגע הזה.
ושוב, המוח שלי בוגד בי.
אני חוזרת לשם.
רואה אותן אומרות כל מילה.
מחייכות.
רואה אותה הולכת כאילו אני אוויר.
אותה עולה על המטוס ולא חוזרת.
אחרת חוסמת ולא מוותרת.
הדמעות מבצבצות בעיניי.
אין טעם לנגב.
אין טעם להתעלם.
כולי שבר לא משנה כמה אתווכח.
שבר כלי.
נותנת לדמעות לפרוץ מעיניי.
היא באה מחבקת אותי.
אפילו לא יודעת למה אני בוכה.
אמא שלי.
לא יודעת מה קרה.
לא חצי ולא רבע.
נותנת לבכי לצאת.
מתרפקת על ידיה.
ובוכה.

-
תתמודדו זה מוזר וקצר אבל אהבתי