The Way I See The World

רבות הדרכים

עמדתי בצומת הדרכים המוכרת, אותה צומת דרכים שהרסה את חיי לפני 25 שנה, אותו המקום בו הפכתי מנערה שנהנית מההווה, לנערה שרק מסתכלת על העבר בגעגוע, אותה דרך שכל צעד בה הכביד עליי, הדרך שהבטיחה לי אושר והביאה עליי רק סבל.
בצומת היו ארבעה שבילים;
שביל אחד צבעוני, מלא פרחים וצבע, שעליו- היה תלוי שלט גדול עם הכיתוב 'עושר' עם שלל סוגי פרחים וקישוטים מוגזמים.
שביל שני, מלא עצים גבוהים ובריאים, עם ריח של אורנים ובית, בשביל הזה היה תלוי שלט קטן בכתב יד מסולסל- 'הביתה', אז רציתי לפנות אליו, אבל המוח עבד לפני הלב…
השביל השלישי, אותו שביל שהלכתי בו אז, היה שביל חלומי. דרך כורכר לבנה עם עצי דובדבן ורודים פורחים במלוא הדרם, שם, השלט 'אושר' היה זרוק בכניסה לשביל. אולי הייתי צריכה להבין את זה אז, שהדף המקומט הזה שאף אחד, כולל אותי, אפילו לא טרח להרים לא באמת יסמן את אושרי, אבל לא הבנתי.
השביל הרביעי, היה שביל עם דשא רך ונעים, חמניות לבנות פזורות סביב, כלבים רצים ובעיניהם ניכרת שמחה, ספרים מונחים על כר הדשא, ומעל, תלוי השלט היפה והפשוט מכל- שלט לבן, בסיסי, עם המילה- 'אהבה'.
נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי, מנסה להבין איזה שביל בצומת המקוללת הזאת יביא אותי סוף סוף לדרכי שלי, "לדרך הפרחים" כמו שתמיד אומרים בברכות היבשות בימי הולדת, כל חיי אמרו לי שיש לי הזדמנות אחת לבחור שביל, או יותר נכון, דרך חיים, והנה אני כאן, היחידה בעולמי שקיבלה הזדמנות לתקן, ועדיין לא יודעת איזו דרך תביא אותי לאושר, לחיים טובים, למשהו מעבר לשבת משש בבוקר עד אחת עשרה בלילה במשרד אפרורי ולסכם מסמכים לצד עוד עשרות כמוני שבחרו בדרך ה"אושר".
חבל שכל מי שבחר בדרך לחיים טובים הושבע לשתוק כל חייו.
נשמתי שוב, הסטתי את מבטי לשמיים, ולפתע ציפור צבעונית ומרהיבה טסה מעל ראשי, ובפעם הראשונה ב25  שנה האחרונות, העלתה בי חיוך, לא יודעת מה אהבתי יותר, את הציפור היפהפייה או את הקו החצי עגול שההרגשה שלו על הפנים שלי הייתה כל כך זרה לי וכל כך נעימה שהייתי מוכנה להישאר ככה לתמיד, או לפחות עד שיכאבו לי הלחיים.
הציפור נעלמה משדה הראייה שלי, אבל אני המשכתי לראות אותה בראשי, רק להשאיר את החיוך על פניי.
בראשי עלו תמונות של עוד סוגי ציפורים וחיות מיוחדות, שמעולם לא ראיתי, אך הדמיון שלי הצמיח כנפיים.
אולי הדרך לחיים טובים היא לא באיזה שביל בחרתי, ובטח לא איזה שלט תלוי על כל אחד מהם, אלא בדרך שאנחנו עוברים בתוכנו? הדרך שבה אנחנו בוחרים לראות את החיים?
מצאתי את הדרך לשמוח, מה זה משנה אם זה דרך שביל עם פרחים או דרך השביל עם הפרחים שאני רואה בראש שלי?
בסוף בחרתי. ידעתי שזאת לא תהיה הדרך שתוביל אותי לאושר, אבל גם ידעתי שאני יכולה להוביל את עצמי לאושר, בדרך זו או אחרת.

טוב חברות מה קורה?
אני יודעת שאתן מתגעגעות, גם אנייי
אני בתהליכי ספר חדש, עוד חודש כזה יתחיל לעלות פרקים ❤️
דרך אגב, את הסיפור הזה שלחתי לתחרות כתיבה ארצית ועליתי איתו לחצי גמר!
אוהבתתתת