קרובה אליך

פרק 2

שיר

כשחזרתי הביתה ישר התחלתי לעבוד על שיעורי הבית בפיזיקה. תמיד אהבתי את המקצוע הזה. כולם אומרים שזה דיי מוזר אבל אני לא יודעת למה, זה עושה לי טוב.
"מה את עושה?" אמא שלי נכנסה לי לחדר בהפתעה.
"סתם. לומדת"
גדלתי בלי אבא, הוא מת במלחמה כשהייתי תינוקת ומאז אמא מפרנסת אותי ואת אחי. היא עובדת בשתי עבודות וזה כבר מוזר לראות אותה בבית.
"את לא חייבת ללמוד כל הזמן, את יודעת. אולי תצאי קצת עם החברים מהבית ספר החדש?"
"הגעתי היום לבית ספר, עוד אין לי חברים" אמרתי בהומור קל.
"טוב בסדר, אבל את צריכה להתחיל להכיר כאלה." אמרה והתקדמה לכיוון הדלת.
"רגע, שיר, למה שלא תזמיני את עומרי לארוחת ערב? הרבה זמן לא פגשתי אותו! אולי אני אכין לו את עוגת הגבינה שלי שהוא אוהב?"
שיט.
"רעיון טוב אמא" אמרתי
רגע אחד. שיט. מה אמרתי הרגע??
"מעולה, תגידי לי מתי הוא יבוא ואני אתחיל להכין!"
כל פעם מחדש היא מתרגשת מעומרי. לא היו לי הרבה בני זוג אבל הוא היה האהוב על אמא שלי.  הם היו מסתדרים מעולה. בגלל זה עדיין לא סיפרתי לה על הבגידה.
בלי שהרגשתי, דמעה קטנה נפלה על פניי וניגבתי אותה מהר.
אסור לי לבכות עליו יותר. הוא עבר הלאה, וגם אני.

איתי
היא הייתה דיי יפה. הבחורה הזו, מהבית ספר, אני חושב שקוראים לה שיר.
אחרי הבית ספר הלכתי לסופר, אני רוצה להכין כמה דברים לחברה שלי לכבוד תחילת השנה.
חוץ מזה, אנחנו חוגגים שנה בקרוב אז חשבתי לעשות לה משהו נחמד, אולי להכין עוגיות או לקחת אותה למסעדה.
חזרתי לבית ריק אז ישר התחלתי לסדר את הדברים במקום.
פתאום הדלת נפתחה ונסגרה בטריקה.
"... אבל ממש לא! אני לא אאשר לכם את זה! הרולד, תדאג שהם לא עושים את זה, אם הם עושים, אתה מפוטר!!"
"מה קרה אמא? יום קשה בעבודה?"
"מה? אה, כן יש פסטה" אמרה וחייגה מספר שוב
"הרולד, אני לא מאשרת..." הפסקתי לשמוע כשהיא עלתה במדרגות לקומה השנייה.
גדלתי בבית מושלם, באמת, אבל ההורים שלי יכולים להיות קצת נוקשים.
אמא שלי עורכת דין, תמיד בשיחות עבודה ובקושי מתקשרת איתנו.
ואבא שלי מנכ"ל של חברה ענקית, וגם הוא, בכלל לא בבית.
זה לא היה ככה בעבר.
פעם המצב הכלכלי שלנו היה לא הכי טוב שיש, תמיד דאגנו לגביי כסף, ואפילו כשהם חשבו שלא, לפעמיים שמעתי את אמא שלי אומרת לאבא שלי שהכרטיס בסופר לא עבר.
ואני הייתי תלמיד מוצלח. מוציא 100 בכל מבחן.
לפעמים, כשקיבלתי ציון נמוך מבדרך כלל, אמא הייתה אופה לי עוגיות מושלגות. היא הייתה אומרת שאלו עוגיות מיוחדות, והן מושלמות למצב רוח רע.
ככה היה עד שהייתי בן 10.
אבל אז אבא שלי הקים חברה ואמא שלי הפכה להיות עורכת דין. שניהם התפרסמו והפכנו לכאלה שכסף לא חסר להם. אבל בלי ששמנו לב הם הפסיקו לחזור הביתה, היו ימים שהיו מבלים לילות במשרד. ראיתי אותם רק בארוחות שישי וגם זה בקושי. הפסקתי להשקיע בלימודים, כבר לא היה לי את מי לעשות גאים.
אבל כבר התרגלתי, ולאט לאט התחלתי לפתח תחביבים כמו בישול ואפייה.
אני יודע, אני יודע, גבר שמבשל זה לא כלכך רגיל בימנו אבל זה מרגיע אותי.
הבישול נותן לי תחושה של שלווה ומרחיק אותי מהעולם לכמה זמן.
ואני גם ממש טוב בזה.
התחלתי להניח את המרכיבים על השיש במטבח.
אני מכין היום עוגיות מושלגות. העוגיות האהובות עליי.
"איתי, יקירי, תקשיב" אמא נכנסה למטבח "מה אתה עושה? איתי, אתה שוב פעם מבשל?? דיברנו על זה! תגיד להרולד שיעשה את זה! אתה לא צריך לעבוד יותר מידי!" אמא אמרה ואני התעלמתי מדבריה והתחלתי לערבב את המרכיבים.
הרולד זה העובד האישי שלה, עם כל הכבוד לאמא שלי, אני מרחם על הרולד, היא מעבידה אותו קשה.
"אמא, דיברנו על זה כבר, אני אוהב את זה"
-"אז מה שרציתי להגיד לך זה ככה," אמרה ונשענה על השיש. "היום מתחילים הלימודים. ואין שום סיכוי שהציונים שלך יהיו כמו של שנה שעברה" אמרה בקשיחות.
המשכתי לערבב וניסיתי להרגע.
שנה שעברה למדתי שהדברים שקורים בבית הם לא בידיים שלי וניסיתי להשקיע יותר.
זה היה קשה, בכל זאת, הפסדתי המון חומר, אבל לפני שנתיים הממוצע שלי היה 68, , היום הוא כבר 81. אני עושה את המקסימום שלי.
"מה הבעיה בציונים שלי? את יודעת שאני משקיע" אמרתי ברוגע.
"כנראה שלא מספיק. 81 זה טוב, אבל אתה הבן שלי, והבנים שלי צריכים להיות חכמים."
-" אמא אני הבן היחיד שלך" היא התעלמה מדבריי ועלתה חזרה במדרגות.