קרובה אליך

פרק 3

שיר

עבר שבוע מאז תחילת הלימודים.
מאז לא נתקלתי לא באור ולא באיתי.
מאז הפרידה, הלימודים כבר לא ענינו אותי. הייתי רגילה ללמוד עם עומרי אבל עכשיו כשהוא לא כאן, יותר קשה לי.
אני יודעת שאני צריכה להשאיר את הפרידה לאחור. אני יודעת שאני צריכה להמשיך הלאה.
אבל זה קשה יותר ממה שחשבתי. אני לא יכולה להתרכז בכיתה מבלי לחשוב על הימים שהייתי מגיעה אליו הביתה ועוזרת לו ללמוד את החומר.
מאז אותו יום לא הלכתי לים יותר. הים היה המקום האהוב עליו.
ניסיתי להתגבר, אבל אני פשוט לא יכולה.
"היי שירי" אמא נכנסה לחדרי וקטעה את מחשבותיי "מה עומרי אמר?"
"מה?"
"על הארוחה! אמרת שתזמיני אותו" אמרה בהתלהבות
"אה! כן... הארוחה. הוא עכשיו טס לחול לכמה שבועות אז הוא לא יהיה כאן הרבה זמן" הצלחתי להמציא תירוץ ברגע האחרון.
"טס לחול? עכשיו? השנה רק התחילה..."
"אהה כן הם עושים את זה לפעמיים. המשפחה שלו אוהבת את זה. עזבי, אל תשאלי" אמרתי בציניות מזוייפת.
"טוב! אז אל תשכחי להזמין אותו כשהם חוזרים"
"ברור" אמרתי והיא יצאה מהחדר.
לפחות הרווחתי קצת יותר זמן לספר לה על הפרידה. אני לא יודעת איך לספר לה את זה מבלי שהיא תתאכזב.
כמה חודשים לפני הפרידה עומרי ואני רבנו. תפסתי אותו מפלרטט עם מישהי אחרת.
כשסיפרתי לאמא היא האשימה אותי. אמרה שאולי אני לא נותנת לו מספיק יחס. שזו אשמתי שהוא הלך לבחורה אחרת.
ואחרי השיחה איתה פחדתי להיפרד ממנו. אז סלחתי לו והמשכנו כרגיל.
הלב שלי נשבר קצת באותו יום. חשבתי שהיא תתמוך בי. זה לא מה שאמא אמורה לעשות?

𐙚˙⋆.˚ ᡣ𐭩
שיר
התחלנו את היום בשיעור פיזיקה. ופתאום ילדה שלא הכרתי התיישבה לידי.
"זה בסדר שאני יושבת כאן, נכון?"
"אממ כן, בסדר" בחנתי אותה מהצד.
נערה בת גילי, עם שיער חום בהיר וחלק.
"אגב, אני אגם" אמרה והושיטה לי את ידה ללחיצה.
"שיר, נעים להכיר אותך" אמרתי ולחצתי את ידה.
"אז, שיר. את חדשה כאן?"
-"האמת היא שכן, הצטרפתי השנה"
היא הנהנה וחזרנו ללמוד.
הסתיים השיעור, ובאתי לצאת להפסקה.
"היי שיר!" אגם אמרה ורצה אליי "רוצה להיפגש היום אחרי הבית ספר? אפשר ללכת לקניון או משהו?"
-"כן אני אשמח!" החלפנו מספרי טלפון וכל אחת הלכה לדרכה.

𐙚˙⋆.˚ ᡣ𐭩
שיר
הגעתי הביתה, וקיבלתי שיחת טלפון מאגם.
"היי אגם! מה קורה?"
"הכל מעולה! רוצה עוד שעה בערך ללכת לקניון ביחד?"
"אני אשמחח! ניפגש!"
ישר אחרי זה נכנסתי להתקלח, התארגנתי והתלבשתי יפה, התקשרתי לאגם וקבענו להיפגש בקניון.
שמתי את האוזניות והלכתי לתחנת האוטובוס.
באמצע הנסיעה נכנסו חבורה של ארבעה בנים, בערך בגילי, שהתיישבו ממש מאחוריי.
המשכתי להאזין למוזיקה שבאוזניי שלפתע שמעתי מישהו מדבר ומסתכל ישר אל תוך עיניי.
"תראו תראו מי כאן. מה? החיים היו רעים מידיי איתנו בבית ספר אז עברת לכאן?"
העולם נהיה שחור. עומרי.