קרובה אליך

פרק 4

איתי
"אה אחי" עניתי לעומרי.
"אנחנו הולכים עם כמה חברים מהבית ספר ממול לאכול. רוצה לבוא איתנו?" לא רציתי. אבל העדפתי להיות איתם מאשר להישאר בבית ולשמוע את אמא צועקת על הרולד.
"אני בא. נוסעים ברכב של אח שלך?" שאלתי.
"לא, איזה, הדביל נתקע בעמוד ועכשיו האוטו בתיקון. נוסעים באוטובוס." לא נסעתי באוטובוס שנים.
התארגנתי והתלבשתי והלכתי יחד עם עומרי לנקודת המפגש.
עומרי הוא החבר הכי טוב שלי. הכרנו כשהיינו ילדים ובשנתיים האחרונות פחות שמרנו על קשר. אבל עכשיו, למרות ששנינו בבתי ספר שונים, אנחנו מדברים כל יום.
"מה קורה אחי" אמרתי והשקתי את ידינו.
"מעולה, קארין עכשיו בקניון אז נפגוש אותה שם ואז נלך לאכול, גיא ורועי עכשיו אמורים לבוא, תקרא גם לבחורה שלך אם אתה רוצה"
קארין זו החברה החדשה שלו, הוא מחליף אותן כמו גרביים. וגיא ורועי הם חברים שלו מהשכבה.
גיא ורועי הגיעו ומיד אחריהם גם אור הגיעה. היא הביאה לי חיבוק ונישקתי אותה בשפתיים. "אני שמחה שקראת לי" היא לחשה לי באוזן.
"למה שאני לא אקרא לך?" לא ציפיתי לתשובה. היחסים בינינו הדרדרו כבר מלפני חודש. היא מרגישה שאני לא נותן לה מספיק יחס. אבל אם אני אגיד את האמת, אני מרגיש שזה יותר מזה. היחסים שלנו כבר לא אותו דבר.
"לא יודעת, אבל אני כן יודעת שאני אוהבת אותך".
עלינו כולנו לאוטובוס, שילמתי עליי ועל אור והלכנו יחד עם הבנים לעבר המושבים האחוריים.
לפתע עיניי קלטו את הבחורה היפה שמולי.
לא ראיתי את שיר מאז אותו יום במתקני ספורט. אני חייב להגיד שמאותו יום היא לא יצאה לי מהראש.
אני מרגיש רע שאני חושב עליה בזמן שהחברה שלי לוחשת לי כמה שהיא אוהבת אותי.
אבל היא פשוט נראית יפה כל כך עם החצאית הארוכה והצנועה, והחולצה הלבנה שמכסה לה את המרפקים.
"יואו אחי זאת לא האקסית הזונה שלך?" אמר רועי ודפק מרפק בעומרי.
שמעתי על האקסית של עומרי, הם נפרדו בגלל שהיא הפיצה תמונות עירום שלו בכל בית הספר. או לפחות ככה הוא אומר.
פתאום קלטתי שכולם מתסכלים על הבחורה היפה שעליה חשבתי לפני כמה רגעים.
"וואלה צודק אחי, אני לא מבין איך הכלבה הזו מעזה לצאת מהבית אחרי מה שהיא עשתה" אמר וקם לעברה.
לפני שהוא הספיק ללכת תפסתי בידו, הוא סובב את ראשו אליי.
"מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי חלש.
"ללמד את הזונה לקח."
רציתי להחטיף לו כל המילים הדוחות שהוא אומר עליה אבל הוא הספיק ללכת אליה.
"תראו תראו מי כאן. מה? החיים היו רעים מידיי איתנו בבית ספר אז עברת לכאן?" הוא אמר לה.
"א-אני... עומרי..." היא מגמגמת עם דמעות בעיניים.
"תסתמי את הפה המזויין שלך." אמר לה ותפס בפניה.
אוקיי זה הספיק.
קמתי אבל לפתע יד לפתה את ידי.
"אחי, תן לו." גיא אמר ומשך אותי למקום.
למה אני מגן עליה בכלל? זה הסיפור שלהם. אני בכלל לא מכיר אותה. אז מה אם אני רוצה לנשק את הדמעה שיורדת על הפנים היפות שלה ולוודא שהיא לא תבכה יותר בחיים?
"בייב, הכל בסדר?" אור אמרה לי, וניתקה אותי מהמחשבות. "אתה מכאיב לי".  הסתכלתי על ידינו שמוחזקות יחד ועל המפרקים שלי שכבר הלבינו מרוב לחיצות בידה של אור.
"אני מצטער" אמרתי וישר הרמתי את ידי.
כבר לא שמעתי את עומרי. אבל הדמעות שיורדות ללא הפסקה על פניה של שיר מסבירות לי על מה מדובר.
היא מנסה להתחמק ממבטו אבל ידו שלופטת בחוזקה את פניה מונעות ממנה לעשות זאת.
הוא משחרר את פניה והסימן האדום שנשאר נותן לי חשק להחטיף לו, ולנשק אותה עד שהסימן יעלם.
הוא חוזר למקומו ומבטה של שיר עוקב אחריו.
לפתע עיניה היפות נוחתות עליי והיא נותנת לי מבט שגורם ללב שלי להתכווץ. היא קמה ממקומה, יוצאת מהאוטובוס.
אני כל-כך מצטער, יפהפייה אחת. כל כך פאקינג מצטער.