Queen-מלכה

פרק 3

היי, 

פליז תכתבו לי אם יש התראות💕

ג'נט הסתחררה סביבה מנסה לעזור אך לא באמת ידעה מה לעשות. היא הרגע ראתה את אלחנדרו. דבר שכשלעצמו מעלה פחד וחרדה ועכשיו היא צריכה לשרת את לונה תחת פקודתו הישירה של הוד מעלתו.

" גברתי" פנתה אליה. לונה הסיטה את ראשה לכיוונה " תרצי להתרחץ ולהחליף בגדים?" ניסתה ג'נט למצוא לעצמה תעסוקה ולהרגיש יותר יעילה . לונה חשבה לרגע ואחר הנהנה בראשה " תודה לך" לחשה מותשת וניסתה לקום אך באותו רגע הכל סביבה השחיר והיא צנחה על הרצפה. ג'נט צעקה בבהלה "אני בסדר" לונה התאמצה לחייך, אך זה לא עזר. ג'נט מיהרה כבר לקרוא לעוד משרתות והן סייעו לה להתארגן. לונה לא אהבה את זה, היא לא אהבה שמלבישים אותה. אף לא בבית, תמיד הייתה עושה הכל בעצמה. היא לא אהבה את התחושה שמישהו אחר שולט בה. אך פה לא הייתה לה כל ברירה. היא הייתה חסרת אונים ונאלצה לקבל את עזרתן.

לבסוף ג'נט עזרה לה ללבוש שמלה ירוקה. השמלה הייתה מפוארת. בחלקה העליון הייתה מעוצבת כצורת מחוך צמוד ובחלק התחתון היה מחובר טול שניפח את השמלה. בחגורה היו משובצים מספר יהלומים שחורים. ובשרוולים היו מעט כיווצים. ג'נט גם רצתה לסדר את שערה אך לונה עצרה בעדה " אולי, תוכלי להביא לי את הכתר שלי" שאלה בעדינות. ג'נט הרימה גבה, איש מלבד המלך לא חבש כתר. " איני יודעת, זה לא ברשותי" התנצלה.

"תוכלי לקרוא לאלחנדרו?" שאלה לונה. ג'נט עמדה קפואה, היא נדהמה מהתעוזה שיש לגבירתה. כך לקרוא לאדון הגדול בשמו! זה היה מעשה שלא יעשה.

ג'נט התעשתה ואמרה בספקנות: "אני יכולה לנסות לקרוא לו" היא שלחה את אחד המשרתים. והופתעה עד מהרה כאשר ראתה שאלחנדרו הגיע לחדר תוך מספר דקות מהרגע ששלחה את המשרת.

" התגעגעת אלי" הקניט את לונה, היא גלגלה לו עיינים. "המממ" היא היססה פתאום. הוא החוטף שלה, למה שיענה לבקשה מטופשת כמו הבקשה שלה. אולי זה בכלל מסוכן. אולי היה עליה בכלל לשמור על פרופיל נמוך עד שהיה שוכח ממנה והייתה מצליחה לברוח ממנו.

אלחנדרו התרווח על הספא לצידה. "תרגישי בנוח" הוא מזג לעצמו מתוך בקבוק קריסטל משקה חריף. "אתה יכול להביא לי את הכתר שלי?" לונה העזה להוציא את הבקשה היומרנית שלה מפיה.

"אולי" אלחנדרו לא שלל ישר ולונה נמלאה בתקווה " אם יהיה לי שווה" הוא הוסיף . לונה נאנחה "מה אתה רוצה?" זה בטח יהיה משהו בלתי אפשרי, היא ידעה איך שיטות הענישה האלו עובדות.

"התלווי אלי לארוחה" ענה בפשטות. לונה הביטה לתוך עיניו רצתה לבדוק האם הוא צוחק עליה. אך העיניים שלו היו רציניות.

"רק זה?" היא הרימה גבה, משהו בתוכה לא אפשר לה לקבל את זה. היא פחדה שאולי הוא מרמה וזה רק כדי לצחוק עליה. הוא לקח לגימה קלה מהתה והנהן בשתיקה.

"בסדר" היאהסכימה " עכשיו תביא לי את הכתר" אלחנדרו הבליע חיוך, הוא סימן לאחדהמשרתים שהתקדם לכיוונם והגיש את הכתר המפואר. לונה התרגשה למראהו, הכתר הזה היהאחד מגילויי החיבה הבודדים שהפנה אליה אביה. זה היה כתר מוזהב ובמרכזו היו משובציםיהלומים. לונה בחנה את הכתר מכל צדדיו ואז היא שמה לב לשריטה קטנה בחלק האחורי,היא יכלה להישבע שהיא לא הייתה שם קודם. היא ליטפה אותה מעט. כאילו הליטוף ישנהזאת. הפרצוף שלה היה מעט עצוב. אלחנדרו הניח את ידו על ידה בעידוד. " דבריםכאלה קורים לפעמים." לונה החמיצה את פנייה. הכתר היה יקר לה. וברור לה

שלפני החטיפה השריטה הזאת לא הייתה קיימת. אבל היא החליטה לא להתייחס לזה יותר מידי מהסיבה הפשוטה שגם ככה אין לה מה לעשות בנידון.

היא נענעה את שיערה הארוך וחבשה את הכתר לראשה. היא הלכה לכיוון המראה והתבוננה על עצמה, חיוך זעיר עלה על שפתייה. הנערה שבמראה הייתה לבושה בסגנון בגדים שונה מהבגדים הרגילים שאותם נהגה ללבוש, היא עוד לא הייתה בטוחה מה היא מרגישה לגבי זה, אבל לפחות הכתר הזכיר לה את הבית.

"אני מוכנה" הודיעה לאלחנדרו. הוא הביט עליה משתאה. מההתחלה כשחטף אותה היה הייתה מיוחדת, כאשר הייתה במרתף הוא לא שם לב ליופייה אך כעת הוא ראה מולו נערה יפהפייה, שיערה היה מתולתל בצבע חום בהיר עם גוונים של קרני שמש העיניים שלה היו ענקיות וכחולות , אף יותר מהאוקיינוס. כל תווי פניה כאילו הסתדרו בצורה מושלמת. לאחר בהייה של מספר שניות , הוא התעשת על עצמו וסימן לה עם ידו לכיוון היציאה מין החדר. בדרך הוא הביא ממקום כלשהוא נזר כסוף והניח אותו על ראשו. היא לא הקדישה מחשבה לדבר.

שניהם הגיעו לאולם גדול. הזקיפים שבכניסה פתחו באיטיות את דלתות העץ הכבדות, נותנים לנוכחים המסוקרנים שישבו סביב שולחנות ערוכים בכל טוב, הצצה על הזוג שנכנס. הם היו נראים כל כך שונים ועם זאת כל כך דומים. לונה הייתה נראית כמו נסיכה מורדת. השיער הפראי שלה שלא סודר ע"י המשרתות , כאילו הסתדר בעצמו בצורה מושלמת, וגלים ערמוניים קישטו את גבה. לעומתה אלחנדרו היה עם עייני דבש נוצצות ונזר כסוף היה מונח ברשלנות מעל השער הפחמי שלו. שהיה פרוע קלות, והדגיש את צעירותו.

אלחנדרו הנהן באדיבות לנוכחים והתיישב לצד אביו. הוא סימן ללונה להתיישב לצדו, אך אימו הקדימה אותו והושיבה אותה לידה. היא שמעה לחשושים של שרים אודותיה, כולם תהו מי היא האישה שאלחנדרו מביא לארוחה. האדם שישב בראש השולחן הזעיף את פניו לעומתה, כאילו הוא שולח לה איום מוות.

וכמה שזה מטופש היאהרגישה שהיא חוששת ממנו הרבה יותר מאלחנדרו. "אז איך כאן? את נהנית?" שאלההמלכה אמנדה שלבשה שמלה בגזרה הזהה לגזרתה רק בצבע סגול, את לונה " עד כמהשאפשר להנות כשאת מוחזקת בכוח" מלמלה לונה, כל הנוכחים פרצו בצחוק מהדהד ,לונה הובכה, היא מעולם לא אהבה למשוך אליה תשומת לב מיותרת. היא גם חששה מכעסו שלאלחנדרו. היא ידעה שגברים אינם אוהבים נשים בעייתיות. והדבר האחרון שרצתה היהלהכעיס את החוטף שלה. 

💋💋XOXO