היא רצתה לראות את תגובתו, אך באותה מידה חששה ממנה. היא מיקדה את מבטה במפת השולחן והתאמצה בכוח לספור את חורי התחרה שהיו שם. אלחנדרו שם לב למבוכתה ועל כן הרים את ידו ועל ידי כך, השתיק את כולם.
אינדיגו סימן במבטו לאחד השומרים, ואוכל החל להגיע לשולחן. כל הנוכחים חכו בסבלנות שאינדיגו יחל לאכול, ושנייה אחת לאחר מכן, הסתערו גם הם על האוכל, ובלעו אותו ללא שליטה, כאילו כל גינוני הכבוד שלהם, נעלמו בשעת הארוחה. לונה התאמצה להסתיר את הגועל ותחושת הבוז שחשה כלפיהם. שיעורי הנימוסים והליכות של מיס דרלינג הצליחו, מחשבה מבודחת עלתה בראשה. רק המבטים של אלחנדרו הפריעו לה קצת. היא כמעט והייתה בטוחה שהוא מצליח לקרוא את מה שהיא חושבת. ואם כן מיס דרלינג- נכשלת.
אלחנדרו התכוון לאכול אךבזווית עיינו הבחין שלונה אינה אוכלת. הוא התפלא, היא לא אכלה כבר זמן רב. במקומהכל אחד כבר היה באמצע סעודתו, הוא ניסה לסרוק אותה לשנייה ומיד הבין. לא היה לה צלחת.הוא שם לב שהיא מתביישת לבקש אוכל ולא רצה ליצור מהומה, אך באותה מידה לא יכול היהלהותיר אותה רעבה. הוא העביר לה את צלחתו ." תאכלי" סימן לו עם שפתיו." אני לא רעבה"
היא הנידה בכתפה. הוא נענע בראשו לשלילה " תאכלי" סימן לה שוב. ללונה לא היה כוחות לסתור את דבריו. ובאותה מידה היא הייתה מורעבת. היא לא אכלה כלום מהיום שנחטפה. מתי זה קרה בעצם? היא ניסתה לשחזר את החטיפה בראשה. אך שום דבר לא הופיע שם. זה היה מוזר. כאילו חלק ממנה פשוט רצה לשכוח מזה. היא החלה לאכול בתיאבון עד שחשה בעיניהם הנוקבות של 766 הנוכחים סביבה. היא נעצרה וגמרה באיטיות את הביס שהיה בפיה. שקט שרר פתאום באולם. כאילו מישהו פקד על כולם לשתוק.
" מי הביא לך אוכל?" נשמעה צעקה, היא הבינה שמדובר אליה. היא הרימה את ראשה בפחד. מחפשת מאיפה הגיע הקול המפחיד. המבט שלה עבר את המלך ואז את האנשים ליידו. בינגו. האיש שם הביט בה בעיניים רושפות. לונה הביטה על אלחנדרו, כמצפה ממנו למשהו, היא לא ידעה מה לומר. נשים לא מדברות בזמן הארוחה.
" אני" אלחנדרו ענה בביטחון, והפנה את ראשו לכיוון האדם שדיבר. לודינו- יועץ המלך. הוא היה אדם קירח אך משופם עם עיינים מצומצמות ואף נשרי ארוך. "יש עם זה בעיה?" אלחנדרו הרים גבה. "לא, כלל וכלל לא" האיש קד לעברו מספר פעמים " אני מתנצל, הוד מעלתך , אני לא חשבתי.." "לא היית צריך לחשוב--" קטע אותו אלחנדרו בחדות. " האם אתה זה שציוות לא להגיש לה צלחת?" לודינו החוויר "אני.. אני.. פשוט.." "זה לא מעניין אותי" האדים אלחנדרו ודפק בעוז על השולחן.
"הוד מעלתך, היא רק שבויה עלובה, אל נא תאבד את ידידותינו בשבילה." ניסה לודינו . אלחנדרו קמץ את אגרופו בזעם. אם יש משהו שמעצבן אותו זה שאנשים עוברים את הגבול. הוא הרגע אמר לו שהוא לא רוצה לשמוע אותו, אז למה הוא מדבר? "אתה מבזה את אשתי לעתיד- מה שאומר שאתה מזלזל בכל משפחת המלוכה, נראה לך שדבר כזה יכול לעבור ככלום?" סיים בלחישה ארסית ,ורק אז נתן דעתו למה שאמר. היא- אשתו?? היועץ הביט עליו מופתע וכך גם שאר האנשים. אימו מחאה כפיים בהתלהבות ואביו קמץ את אגרופו בזעם.
לונה שלחה לו מבט לא מבין ,וסימנה לו שיחזור בו. משום מה רק המבט הזה נתן לו רצון להמשיך עם זה. ולהפוך אותה לשלו.
הוא קם לעבר לודינו , לונה החניקה צווחת בהלה. לודינו התנשם בכבדות, הפחד זרם לו בעורקים. אסור להסתבך עם היורש. למה הוא עשה את זה? אלחנדרו תפס אותו בצווארו ולחץ עליו בחוזקה . לא נותן לאוויר לעבור. לודינו ניסה לבעוט בו. אבל הייתה לו לפיתה של ברזל. לונה רצה אליו מבוהלת, הפחד שהוא ירצח אותו לנגד עייניה גבר על הפחד ממנו "תעזוב אותו, תעזוב. אני מתחננת" היא הניחה את ידה על כתפו. הוא שלח לה מבט תמה. כאילו לא מבין מה היא עושה פה " תחזרי למקום, אשתי" ציווה. התעקש על המנטרה שלו.
"אני לא אשתך! "צרחה "תעזוב אותו, הוא ימות" היא ניסתה לתפוס בידיו כדי להזיז אותן מצווארו של האיש. אך היא לא הצליחה אפילו במעט. "כך מגיע לו" אלחנדרו ענה בקרירות. אך שיחרר מעט את אחיזתו מהאיש.
לודינו ניצל את ההרפיה ורץ לאינדיגו , הוא השתטח על פניו. "אנא ממך, הוד מעלתך! אתה יודע שזה לא הייתה כוונתי. אנא סלח לי" אלחנדרו הרים גבה ופרץ בצחוק מזלזל "אתה חושב שאבא שלי יעזור לך, אחרי שפגעת באשתי?" אינדיגו חייך, למרות שהוא הכעיס אותו לפחות הוא לא שכח את כל החינוך שנתן לו כילד.
תמיד נחמד לראות את תוצאות השקעותיו, הוא גידל את אלחנדרו להיות המלך הכי חזק בכל הזמנים. וזה אכן קורה. כל עמלו לא היה לחינם. האכזריות זרמה לו בדם.
"בני" פנה לאלחנדרו, "הרשות להענישו נתונה לך" אמר לפי כל כללי הטקס. אומנם הוא לא באמת חשב שמגיע לו עונש, אבל זה לא באמת היה אכפת לו. מה שהיה חשוב ברגעים אלו היה רק השעמום שלו והרצון שמשהו מעניין יקרה. לודינו החל לרעוד, ממקומו שעל הרצפה ניסה להתחנן לאלחנדרו שאפילו לא טרח להביט עליו. לונה התכווצה למראה האדישות שלהם מחיי אדם.
"נמשיך לאכול" קרא אלחנדרו באדישות בעודו מסמן בידו לשומרים שבכניסה לקחת את האיש. אחת המשרתות ניגשה והביאה לו צלחת חדשה. לונה כבר לא אכלה, היא ישבה מיוסרת במקומה והביטה לכיוון דלתות הכניסה בקוצר רוח.
אבא היה אכזר, ככה היא תמיד חשבה, אבל אלחנדרו--- כמה רמות מעליו. הוא היה אדיש וקר. וזה הפחיד אותה כל כך. זה מסוכן. מסוכן להישאר פה. מסוכן להכעיס אותו. היא מוכרחה לברוח.
מקווה שאתן אוהבות..
XOXO💋💋
YOU ARE READING
Queen-מלכה
Romanceלהיות מלכה זו לא בחירה. זהו גורל שנכפה עלייך, תפקיד שאת נדרשת למלא, בין אם תרצי בכך או לא. את לא נולדת לזה, אבל את תהיי. הוא החליט. הוא לקח אותך, לא בגלל שבחרת, אלא בגלל שהוא בחר. אהבה לא הייתה חלק מהמשוואה הזו, לפחות לא מהצד שלך. אבל הוא, הוא התאהב...
