אלחנדרו לא הניד עפעף.
"תודה לך על העצה, אבל אני יודע מה אני עושה " נעץ בו מבט חריף , הוא קד קלות הסתובב ויצא החוצה בגב זקוף.
" אדוני" אחד מאנשיו של אלחנדרו חיכה מחוץ לטרקלין וקפץ עליו בשנייה שרק יצא. " הנסיכה התעלפה כבר מספר פעמים. הערנו אותה כל פעם מחדש, אך התנאים במרתף הגרועים, אין שם אוויר טוב ,היא לא אכלה כבר זמן רב, גופה חלש. ומלבד כוס המים שאחד השומרים נתן לה היא לא שתתה כלום" השומר השתתק מיד כשהבין מה אמר, אלחנדרו הרים את גבותיו " מי העז להתקרב אליה, למרות דבריי?" שאל את השומר האומלל שהתחרט על פליטת פיו.
אלחנדרו נאנח "לא משנה" הוא הניף את ידו בביטול " עכשיו אני אבוא איתך, אבל אחר כך הוא יבוא על עונשו."
אלחנדרו והשומר הלכו בצעדים מהירים, שהפנו אליהם מספר מבטים תמהים, הם הגיעו למרתף, אלחנדרו נכנס לשם זקוף ובראש מורם עם כל הפמליה שלו שלא הייתה אתו קודם.
כל המשרתים בחדר, הרופאים והשומרים קדו לו , וחזרו במהירות למקומותיהם.
לונה ניסתה להתרומם מעט. אך האזיקים הצרו את צעדיה, ולא נתנו לה להתרומם בקושי. השכיבה על הארץ ומצבה החלוש העמידו אותה במצב של נחיתות מאלחנדרו. שגם ככה היה גבר גבוה ושרירי.
" מה אתם רוצים ממני?" צעקה לאלחנדרו. הוא חייך חיוך רגוע. התקרב אליה ושחרר את האזיקים. היא ניסתה להתרומם ולהעמד על הרגליים. אך נפלה במיידית, רגליה הרפות לא הצליחו לשאת את משקלה.
" מי אמר שאנחנו רוצים משהו?" שאל אלחנדרו בניחותא, בעודו מתיישב לידה על רצפת האבן הקרה. לונה זזה אחורה באינסטינקטיביות והוא הבליע חיוך "אני רק רוצה לדבר" אמר. " אז אתם כן רוצים משהו" הפטירה
" אז עכשיו כשהגענו להסכמה" התעלם אלחנדרו מדבריה " נוכל להעביר אותך למקום יותר נורמטיבי" אלחנדרו הביט בסלידה על המרתף המעופש, הוא באמת היה מחניק, חולדות ועכברים הסתובבו בו ולא נדבר על קורי העכביש שכיסו כל פינה בתקרה ובקירות. אמנם לא כל כך היה ניתן לראות אותם. כיוון שרק קרן שמש דלה חדרה למקום האפל והעמוק הזה.
"לא הגענו לשום הסכמה" התלוננה והביטה עליו במרדנות. הוא התעלם והושיט לה את ידו, היא סירבה לקחת אותה. וניסתה להיעמד שוב בכוחות עצמה, אך לא הצליחה " את עקשנית, הא?" שאל שאלה רטורית, הוא תפס אותה בין זרועותיו והרים אותה. היא נערה מעט את שמלתה שהייתה מלאה באבק "קדימה" קרא אלחנדרו והוביל אותה לתוך הארמון.
כל פמלייתו התלוותה אליהם מאחור. לונה חשה מבוכה על כך שאינה מסוגלת ללכת לבד. ההרגשה שהיא תלויה בחוטף שלה במצב הגופני החלוש שלה כרגע. לא עזר למצב רוחה.
אלחנדרו נעצר באמצע המסדרון סמוך לדלת של אחד החדרים " כאן תגורי " פסק. השומרים החליפו מבטים נדהמים " הו.. הוד מעלתך" גמגם אחד השומרים " היא לא יכולה להיות כאן החדר הזה מיועד ל---" הוא השתתק כשאלחנדרו הביט בו במבט מלא משמעות " אני יודע למה החדר הזה מיועד" סינן.
לונה הביט עליהם בעיניים מפוחדות, היא נכנסה פנימה בסיועו של אלחנדרו. משרתת שמנמנה ניגשה אליה, וקדה לאלחנדרו. היא הייתה נראית מבוגרת מעט באזור גיל הארבעים אולי אף יותר.
" תכירי לונה , זאת ג'נט היא תהיה המשרתת שלך" ערך אלחנדרו הכרות חפוזה בין ג'נט ללונה. " אם תצטרכי משהו, תבקשי שיקראו לי" ליטף את לחיה . היא נרתעה ממגעו " אני לא יודעת מי אתה, את מי עליי לבקש?" שאלה בביישנות. הוא גיחך " תבקשי את אלחנדרו". ובעודו אומר מילים אלה, הסתובב כדי לצאת מן החדר. " מי אתה, אלחנדרו?" קולה של לונה סובב אותו בחזרה. " את עוד תגלי" הוא שלח לה חיוך קטן ויצא מן החדר.
החדר הזה היה מפואר, ליתר דיוק אחד החדרים המפוארים ביותר בארמון. הוא היה גדול , מאובזר ומעוצב בצורה יפהפייה. היה בו כל מה שאישה הייתה צריכה. מהמיטה הגדולה שהייתה מוצעת במצעים יפים וחמימים לספה גדולה ומעוטרת. ללונה לא היה כוח וסבלנות להתעמק בכל מה שהיה בחדר. היא קרסה על הספה. עודנה הייתה חלושה ורפויה מכל סמי ההרדמה שהרופאים נתנו לה.
אם יש לכן ביקורות או הערות, אני ממש אשמח❤️
תודה❤️
YOU ARE READING
Queen-מלכה
Romansaלהיות מלכה זו לא בחירה. זהו גורל שנכפה עלייך, תפקיד שאת נדרשת למלא, בין אם תרצי בכך או לא. את לא נולדת לזה, אבל את תהיי. הוא החליט. הוא לקח אותך, לא בגלל שבחרת, אלא בגלל שהוא בחר. אהבה לא הייתה חלק מהמשוואה הזו, לפחות לא מהצד שלך. אבל הוא, הוא התאהב...
