היי,
איזה כייף שאת נותנת הזדמנות לספר שלי.
מקווה שתאהבי אותו💕💕
זה הייתה שעת בין ערביים קרירה אך שום רוח לא חדרה למרתף האפלולי והחנוק בו הייתה שכובה לונה. המעט אור שנכנס היה מחרך קטן שנמצא בקיר הסדוק סמוך לתקרה, היא שכבה שם מחוסרת הכרה על מעט קש. מורדמת מתמצית הצמחים שהשקו אותה.
"עוד כמה זמן היא תתעורר?" נשמע קולו של אלחנדרו, נסיך מולוטוביה, ליתר דיוק יורש העצר.
"אינני יודע" השיב לו הרופא "היא הייתה אמורה להתעורר לפני כשעה. אולם נראה שהחיילים שהזריקו לה את התרופה, הזריקו בכמות רבה מדי. ולכן אינני יודע מתי היא אמורה להתעורר"
בעוד הרופא מדבר נשמעו קולות תזוזה מכיוון מיטתה של הנסיכה לונה. אלחנדרו נשא עיניים מצפות לכיוון המיטה שעליה שכבה . לונה פקחה את העיניים באיטיות, לקח לה כמה רגעים להתרגל לאור, שלמרות שהיה חלש, עדיין היה נראה כחזק בעיניה. היא הסתכלה סביבה והתרוממה מעט בבהלה כשהבינה שאינה מכירה את המקום.
ויותר מזה, לפחות כעשרה שומרים מובחרים סובבים אותה.
"איפה אני? מי אתם? מה אני עושה פה?" היא שאלה בקול לחוץ חסר נשימה. אלחנדרו בלט לה יותר מכולם, למרות שלבושו לא היה מיוחד יותר מהשאר, אולי אפילו פחות, כמו כולם חלקו העליון היה חשוף ומכנס קליל השתלשל מעצמות המותן שלו. לא היו לו מגינים כמו לכל השאר, רק גלימת פרווה כבדה שעטפה את כתפיו.
אלחנדרו גיחך לכיוונה ואז פנה בחזרה לרופא " תוודא שהיא תרגיש טוב עד הערב! אין לאף אחד רשות להחליף איתה מילה" אמר לכל השומרים והמשרתים ויצא החוצה.
לונה הביטה אחר גלימתו שהתנופפה ברוח ופרצה בבכי היא קלטה את מצבה ולא הצליחה לשלוט על רגשותיה, האזיקים שכבלו את ידיה הכאיבו לה נוראות כל תזוזה גרמה לחתכים בפינות ידיה , כל גופה כאב ממכות שכנראה קרו בזמן החטיפה, המעט קש שעליו שכבה לא הגן עליה מפני הקור, ובטח שלא היה נוח כמו המיטה שאליה הייתה רגילה.
"בבקשה תשחררו אותי" התייפחה "אני רק ילדה" המראה שלה היה מעורר רחמים, היא הייתה נערה צעירה ויפה, שחטאה היחיד היה היותה נסיכה לממלכה אויבת. הרופאים שסבבו את מיטתה לא חשבו לרגע לגשת לשם ולעזור לה. הפחד מפני אלחנדרו שהיה נראה לה המנהיג של החבורה, היה גדול מאשר הרחמים שחשו כלפיה.
השומרים סביב למיטתה, גם לא העזו לפנות אליה מלבד אחד . הוא היה נראה צעיר יותר משאר האנשים היא הסיקה שהוא חדש ולא מאומן מספיק, אבל היא לא תתלונן על כזה דבר.
הוא התקרב אליה והושיט לה כוס מים. היא רצתה לנצל את רחמיו, אך בטרם הספיקה לומר מילה בודדת השומרים האחרים, המבוגרים יותר, שנכחו שם מהרו לגרור אותו ולהרחיק אותו מהמקום. היא לגמה במהירות מכוס מים, בשביל להשיב את נפשה, מצפונה היכה אותה על כך שוודאי הוא ייענש בגינה. אך מייד נזכרה שהוא החוטף שלה בין אם ישירות וביין אם לא הייתה לו כל ברירה.
אלחנדרו הסתובב בחצר הארמון מהורהר. הוא שמע את שמו נישא מאחור. הוא הסתובב, זה היה האלק, אחד מיועצי המלך אלחנדרו לא סמך עליו. הוא היה בדרך כלל לצידו של אביו, זה לא תרם לאמון ביניהם.
" קרה משהו?" שאל בתימהון. " אביך, המלך קורא לך התלווה אליי בבקשה" פקד עליו האלק בנימוס. אלחנדרו התלווה אליו והם הגיעו יחדיו לטרקלין המפואר, שם ישב במרכז החדר על כיסא מוזהב אביו של אלחנדרו- המלך אינדיגו. הטרקלין היה מלא בשורות של יועצים ושרים.
אינדיגו היה רודן, הוא היה שולט בנתיניו ללא רחמים. המיסים שלקח היו גבוהים, בלי פרופורציות הגיוניות, איכרים עניים נאלצו לשלם כסף שאין להם. זה לא בדיוק הכעיס את אלחנדרו, לא היה לו אכפת בדיוק מכל העניים תושבי הממלכה. מה שכן הכעיס אותו הייתה העובדה שהוא היה מבזבז את הכסף על נשפים ראוותנים, הימורים ותחרויות מטופשות. במקום להשתמש בו לדברים חשובים יותר כמו הצבא.
וכדי שאף אחד לא יטעה, אלחנדרו לא דאג סתם לצבא, חוץ מכך שהצבא הוא הגוף שמסייע לממלכה לשמור על שלמותה, אלחנדרו היה אחד המפקדים הבכירים בצבא.
" אלחנדרו" קרא לו אביו בחוסר עניין " מה שלומך היום?" אלחנדרו הנהן לו בראשו , הודה לו לפי כל כללי הנימוס, ושאל לשלומו בחזרה. משחק אתו את המשחק.
" מה עם החטופה שלך" שאל אותו אינדיגו במעט לגלוג.
אלחנדרו הרים גבה. " מה אמור להיות איתה?"
" שום דבר, מלבד זה שאינני מבין מדוע חטפת אותה. היא נמצאת פה כקלף מיקוח. או ש..." אמר בקול שהסתיר סוד.
" או שמה?" אלחנדרו כיווץ את גבותיו. משום מה הייתה לו תחושה שהוא לא עומד לאהוב את הכיוון שאליו הולכת השיחה.
" או שאתה רצית אותה לך לאשה?"
אלחנדרו האדים מכעס, הוא לא יכול היה לסבול שמתערבים בענייניו. אך לא היה לו מה לעשות בנידון. אביו פירש את אדמימותו כמבוכה. וצהל בקול רם.
"אני מבין אלחנדרו, אתה עדיין נער צעיר. אבל אל לך לשכוח את חובותיך. יש לך את ג'וזפין. כבר דיברתי עם אביה מזמן על כוונותיכם להינשא. היא מתגוררת בביתן הפילגשות זמן רב, וודאי מצפה כבר לרגע שבו תכריז על נישואיכם. ואם לא היא, יש לך הרבה פילגשות יפהפיות שתוכל להפוך אחת מהן לאשתך החוקית. אתה לא צריך לקחת את הבת של מלך דה לריו" הוא ירק על הרצפה בבוז.
"את הכלבה העלובה, תשאיר בביתן הפילגשות עד יום מותה, או יותר טוב, תעביר אותה לחיילים. הם כבר ייהנו להשתמש בה"
YOU ARE READING
Queen-מלכה
Romanceלהיות מלכה זו לא בחירה. זהו גורל שנכפה עלייך, תפקיד שאת נדרשת למלא, בין אם תרצי בכך או לא. את לא נולדת לזה, אבל את תהיי. הוא החליט. הוא לקח אותך, לא בגלל שבחרת, אלא בגלל שהוא בחר. אהבה לא הייתה חלק מהמשוואה הזו, לפחות לא מהצד שלך. אבל הוא, הוא התאהב...
