כן אני פחדנית
מפחדת לצאת לברים ומקומות עם אנשים
מפחדת לצאת החוצה למקומות רועשים וצפופים
מפחדת להרגיש את הקלסטרופוביה הזאת
שממלאה אותי בכל מקום עמוס
בין אם זה באמצע היום או בלילה כשחשוך
מפחדת שאנשים יראו שאני לא כזו חזקה
שהשריטה שיש בי היא ממש עמוקה
וכשהפחד משתלט עליי אני בן אדם אחר
לא מה שהם הכירו וכנראה לא מה שהם רוצים להכיר
אני מפחדת שזה יקרה כי זה קורה כל פעם
בין אם זה מושפע מהמפלצת שהכרתי כשהייתי ילדה
או בין אם זה מהחרדת אנשים שיש לי שאני לא יודעת באמת ממה
אני מפחדת שחברות שלי יראו אותי האמיתית
כי הרי הן חוו אותי בכל מצב אפשרי אבל לא בהתקף שאני נראת קצת אחרת
אני לא אוהבת להיות לא בשליטה וכשאני לא בשליטה אני לא רוצה שהן יראו
כנראה זה למה המוח שלי מחליט להכניס אותי להתקף בשנייה שאני מגיעה הביתה
כדי שאף אחד לא יראה מבחוץ את מה שקורה בפנים.
YOU ARE READING
פעם בטעות שרטתי אותי
Poetryספר שירים/פואמות על רגשות שלי , דברים בכללי שחוויתי, מוזמנים לקחת חלק בחוויה הזאת -לא מומלץ לכל אחד יש פה טריגרים- -משקל-דיכאון-חרטות-פ.ע- ועוד מי שיבחר בכל זאת לקרוא אני מאוד מעריכה את זה תודה רבה לכם על זה, פשוט הייתי צריכה מישהו שיקשיב.
