גברת מרילין סרקה אותנו בלי שמץ של בושה מלמעלה למטה. לאט לאט מבטה הזועף התרכך והתחילה לומר ברוגע "העלמה ביאטריס קאלן, העלמה ריילי נלסון והעלמה אפריל ווייט האם תועילו בטובכן לגשת עימי לחדר המנהל אחרי השיעור?"
רגליי התחילו לרעוד וצבע שחור טישטש את ראייתי. הרגשתי שאני הולכת להתעלף. למה שהאדמה לא תיפער בור עמוק ותפיל אותי לתוכו. אף פעם לא הייתי אצל המנהל, תמיד הייתי לידה טובה כמו שציפו ממני שיהיה. אף פעם לא כעסו או התרגזו עלי, במיוחד לא ביום הראשון של הלימודים.
השיעור עבר מהר. ואז הרגע הגורלי הגיע, היינו צריכות ללכת אל משרדו של המנהל. התחלנו ללכת אחרי גברת מרילין לעבר משרדו של המנהל. עברנו על פני מסדרונות רבים ועל הקירות היו תלויות תמונות רבות. תמונות שבכל אחת ואחת מהן הוצגו אנשים שנראו בעלי עוצמה. בתחתית כל אחת מהתמונות הופיע שם פרטי ושם משפחה, לעיתים רחוקות גם הופיעה שם אמצעי.
כשהגענו לסוף המסדרון, מלפני הונחה תמונה של איש שנראה מאיים במיוחד. היה לא שיער שחור שקצת האפיר, עיניים כחולות וקו לסת מסורטט. בתחתית התמונה הופיע השם 'וויליאם סטיל'. אני מתארת לעצמי שזאת התמונה של המנהל שלנו, ואם כן אני לא רוצה לחשוב על אפילו להיכנס למשרדו. ואני משערת ששאר התמונות שמונחות לאורך המסדרון הן התמונות של המנהלים הקודמים באיילור.
גברת מרילין פתחה בפנינו את הדלת ועשתה תנועה עם היד כמורה לנו להיכנס דרכה. כשנכנסתי, הבנתי שחששותיי היו נכונות, זה אכן המנהל שלנו והיה לו מבט שמבשר רעות. עמדנו בפתח הדלת וחיכינו שיזמין אותנו לשבת.
"שבו בבקשה" מר סטיל אמר והראה בעזרת מבטו לעבר הכיסאות שליד שולחנו.
שלושתינו התיישבנו על הכיסאות. סרקתי את משרדו בעזרת עיניי. קירות החדר היו אפורים ודרך החלון עברו קרני שמש אך כמעט ולא העירו את החדר מכיוון שוילון אפור כיסה את רוב החלון. הרגשתי בתוך הסט של 'חמישים גוונים של אפור'. שולחנו היה רחב והיתה מונחת בצד השמאלי של השולחן מנורת שולחן קטנה שממנה בקע רוב האור שהיה בחדר ומאות דפים ומסמכים היו זרוקים ברחבי החדר.
מר סטיל הסתכל עלינו והפנה אלינו את השאלה "מה מביא אותכן למשרדי?"
גברת מרילין התפרצה והתחילה לומר בליגלוג "הן קראו לי מכשפה מרשעת, והן מדברות במהלך השיעור אחת עם השנייה"
"בסדר גמור לידיה, אני מבין את כעסך, אך אני שאלתי את התלמידות שלך. אז בבקשה תתני להן לענות." אמר ברוגע. מבטה של גברת מרילין השתנה ואמר הכל, היא זועמת. אם הייתה רוצה הייתה הולכת ושוברת את דלת העץ אבל נראה שהיא מנסה להסוות את כעסה.
מר סטיל המשיך בדבריו בנימוס "עכשיו העלמה קאלן, את יכולה להסביר לי מה קרה?"
החלטתי ללכת על כנות. כנות תמיד הייתה הצד החזק שלי ותמיד הייתי מצליחה לצאת ממצבים לא נעימים בעזרתה. עטיתי על עצמי מבט רגוע והתחלתי לומר "המנהל סטיל, אני מודה כן דיברנו במהלך השיעור אבל לא יותר מלחשושים קטנים שלא הפריעו לאיש, וכשאמרנו שהיא מרשעת רק דיברנו על שמועה שמסתובבת בבית הספר. לא באמת התכוונו לכך שהיא מרשעת. אנחנו לא מכירות אותה. בסך הכל שיתפנו במחשבות אחת עם השנייה. כפי שזכור לי, זה אחד מהערכים של בית ספרינו - שיתוף הדעה האישית - זה הרי בית ספר שמעודד לשתף במחשבותינו. אז כאשר אנחנו עושות את מה שמצופה מאיתנו לעשות, שולחים אותנו לחדר המנהל." סיימתי את דברי בחיוך.
מר סטיל הנהן בחיוך "העלמה וויט ונלסון אתן מסכימות עם דבריה?" הן הנהנו בתזמון מושלם. "אם כך, אני מעריך את את זה שאתן משתפות את דעתכן אחת עם השנייה ומקשיבות לאחד מהערכים של בית ספרינו. אתן משוחררות".
"מה זה הדבר הזה?! אתה לא יכול לשחרר אותן, אתה צריך להעניש אותן. הן דיברו במהלך השיעור שלי, אפילו שהן שיתפו במחשבותיהן, זה עדיין היה במהלך השיעור". גברת מרילין סיימה את דבריה בחיוך שטני מאוזן לאוזן.
מר סטיל מחה ואמר "אני מבין, אבל אני חושב שאת אמורה להעביר את השיעור הבא במערכת אז נוכל לדון על כך במועד מאוחר יותר". גברת מרילין האדימה ומר סטיל הפנה אלינו את ראשו "בנות, אתן יכולות ללכת".
אמרנו תודה ויצאנו מהחדרו של המנהל. בתוך זמן קצר שמענו את מר סטיל ואת גברת מרילין מסתכסכים אחד עם השנייה.
אני, ריילי ואפריל התחלנו לצחוק בקולי קולות. אבל לא כל כך חזק כדי שמר סטיל לא ישמע אותנו. התחלנו לצעוד לעבר כיתת האם שלנו.
___________________________________________
סוף סוף, ידעתי שיהיה קשה בכיתה י"א אבל לא ידעתי שיהיה כל כך קשה ועוד ביום הראשון של השנה. אני לא רוצה לחשוב מה יהיה בהמשך. היו לנו היום 7 שעות ונתנו לנו מלא שיעורי בית, ועוד זה היום הראשון! איך אני אשרוד את השנה הזאת? לפחות הצלחתי להוציא אותנו בטוב מול המנהל.
ריילי פנתה אלי בחיוך ואמרה "וואו טריס היית מדהימה! וזה ממש טוב שקראת את התקנון, אני בחיים לא הייתי קוראת" ריילי וכל החברים הקרובים שלי קוראים לי 'טריס'. אני ממש אוהבת את הכינוי הזה, כי רוב הכינויים שנותנים לשם שלי הם 'בי'. אז טריס זה הרבה יותר מיוחד.
"כן ממש הצלת אותנו שם" אפריל הוסיפה.
"תודה בנות" אמרתי בחום ואספתי אותן לחיבוק. "מה אתן אומרות שבשבת בערב ניסע לים כדי לחגוג את תחילת שנה?" הצעתי
"אני בעד" ריילי אמרה
"אני זורמת כל עוד את משלמת לי על גלידה" אמרה וחיוך זדוני התגנב אל פניה.
"בסדר..." אמרתי ביובש, "סגרנו" הושטתי את ידי כמסכימה לתנאי של אפריל . לחצנו ידיים, נפרדנו וכל אחת התחילה ללכת לביתה.
___________________________________________
היי לכולם, אני אשמח אם תכתבו בתגובות אם אהבתם את הסיפור עד כה. ואם אהבתם אז אשמח להצבעה, זה לוקח חצי שנייה ועוזר מלא. תודה לכל מי שקרא❤️
YOU ARE READING
שירת האוקיינוס
Paranormal~פנטזיה רומנטית~ 1# רומנטי 5/10/24❤️ 1# נבואות 7/10/24❤️ ביאטריס היא נערה רגילה, קמה בבוקר, הולכת לבית הספר, לפעמים נפגשת עם חברותיה, אוכלת, וחוזרת לחלום. והסדר הזה חוזר כל יום ויום בחייה. אבל גורלה משתנה כאשר היא מתקרבת אל הים. היא מגלה עולם קסום ש...
