פרק 4; עוצר נשימה

55 7 14
                                    

התהפכתי במיטתי ושמעתי קולות של ילדים קטנים. פתאום הרגשתי שמשהו או מישהו עלה על מיטתי והמזרן החל להתנענע.

"ביאטריס, ביאטריס קומי כבר", פקחתי את עיני וראיתי את אחותי הקטנה והשובבה קופצת על מיטתי. היו לי שתי אחיות קטנות. והקטנה מבניהן – לילי – קפצה ברגעים אלו על מיטתי. היה לה שיער שטני שהסתלסל לתלתלים קופצניים שהקנו לה מראה ילדותי, ונמשים קטנים בלטו על אפה הקטן. עיניה התכולות הביטו בי ושפתיה התעקלו לחיוך רחב. "ביאטריס אנחנו הולכים לים, ואבא רוצה שתבואי!" אמרה בהתלהבות.

"אבל יש לי שיעורי בית," אמרתי ופיהוק בקע מפי.

"מותק, את מגיע." אבי עמד מחוץ לדלת, "אם היו לך שיעורים, למה הלכת לישון? היית צריכה לעשות אותם." אמר ושידר לי מבט שאומר 'זה לא נתון לויכוח'. "וחוץ מזה אם ישנת, איך תצליחי להירדם בלילה?"

הוא צודק. אחרי שאני ישנה בצהריים, אפילו דקות בודדות, אני לא מצליחה להירדם בלילה כלל, ואז יום למחרת אני לא מצליחה לתפקד כמו שצריך. אז כדאי שאלך איתם לים והוציא קצת אנרגיות כדי שאצליח לישון שינה עמוקה.

"טוב," אמרתי ביובש. "אבא, לפחות אני יכולה להזמין את אפריל וריילי? אנחנו קבענו ללכת מחר לים לכבוד תחילת שנת הלימודים. אז במקום שאני אלך איתן מחר עוד הפעם, הן יוכלו לבוא איתנו היום?" שאלתי בתקווה שייתן לי תשובה חיובית.

"בטח, תזמיני אותן," אישר את בקשתי בחיוך.

"לילי עופי לי מהחדר, אני רוצה להתלבש!" צעקתי לעברה ופתחתי את הארון הענק שלי. איזה בגד ים אלבש? כל פעם כשאני צריכה להחליט מה ללבוש זה לוקח לי שעות למרות שיש לי אלפי בגדים שרק מחכים ליום שאחליט ללבוש אותם. לפי טענותיה של אימי, הבגדים שיש לי יכולים להספיק לעשר בנות.

אבל לדעתי היא טועה. כשאני בוחרת בגדים אני חושבת על מצב הרוח היומי שלי. זה קשה למצוא בגד שיתאים בדיוק למצב הרוח שלך. זה גם מאוד תלוי אם חם או קר בחוץ, אם אתה רוצה משהו חגיגי יחסית או משהו נוח...

מצאתי ביקיני ירוק עם פרחים קטנים שיבליט לי את עיניי הירוקות. לבשתי את בגד הים והוספתי חצאית פרחונית קטנה. הסתכלתי במראה ואספתי את שערי החלק בעזרת קליפס קטן וזהוב. מרחתי קרם הגנה על פני ועטיתי משקפי שמש על ראשי.

זהו אני מוכנה. ירדתי במדרגות לכיוון הסלון ועזרתי לאסוף את שאר הציוד שנצטרך.

נכנסנו לאוטו האדום של אבי. אבי במושב הנהג ואימי במושב שלידו, אחיותיי ואני במושבים שמאחורה. חגרתנו חגורת בטיחות ויצאנו לדרך. נסענו לחוף 'קופר' שבניו יורק.

קצת אחרי שנולדתי, הורי החליטו לעבור מישראל לניו יורק משום שהציעו לאבי עבודה שתיתן לו כפול מהסכום הקודם שהרוויח. אבי לא היה יכול להתנגד להצעה משום שבתקופה ההיא היה חסר לנו כסף. מאז שאבי החל לעבוד בעבודה החדשה, מצבינו ממש ישתפר.

שירת האוקיינוסWhere stories live. Discover now