*טריגר: מות הורה*
לאט עפעפיי החלו להיפתח וקרן האור שחדרה דרך החלון סינוורה את עיניי. מסביבי היו קירות לבנים ווילון באותו הצבע היה מצדי השמאלי. שכבתי במיטה לבנה גם כן ולבשתי פיג'מה עם דובונים. ראיתי את אחיותיי העצובות יושבות על כורסה רחבה לצד מיטתי, אימי ישבה על מיטתי והתייפחה בשקט.
"הו, יפה שלי התעוררת," אימי הבחינה בכך שהתעוררתי, היא ניסתה למחות את הדמעותיה וליטפה את שיערי.
"אמא, למה את בוכה? איפה אבא?" שאלתי בחשש. הסתכלתי פעם נוספת מסביבי והבנתי היכן אני. אני נמצאת בבית חולים בעקבות לכך שהתעלפתי, ואבי לא איתנו. זיכרונות בודדים חזרו אלי. הוא היה איתנו בים, וכשהתחלנו לצעוד לעבר הגלים גם כן. אך כשאימי הוציאה אותי מהמים הוא לא היה איתה. פתאום נפלה עלי ההבנה – הוא טבע, פרצתי בבכי מר. אימי חיבקה אותי בחוזקה.
"לא יכול להיות שהוא מת, זה לא יכול להיות," המשכתי לבכות לתוך חיקה של אימי. "זה לא יכול להיות," המשכתי לייבב עד שנגמרו לי הדמעות.
"אני מצטערת מתוקה שלי," אימי המשיכה לחבק אותי בחוזקה ואחיותיי יצטרפו לחיבוק המשפחתי. היה בלתי אפשרי לקרוא לזה חיבוק משפחתי אם אבי לא חלק ממנו. כולנו בכינו יחד.
סיימנו את החיבוק וחזרתי לשכב במיטת בית החולים. ראשי כאב בחוזקה, הנחתי את ידי על ראשי כמנסה לעצור את הכאב. "אמא, אפשר משכך כאבים? כואב לי הראש."
"כן, בטח," אמרה וביקשה מהאחות שעברה זה עתה במסדרון כדור משכך כאבים. כאב לה, ראיתי את זה בעיניה. לא כאב פיזי, אלא כאב נפשי. היא עוד תבכה הרבה בגלל מותו של אבי וכך גם אני.
אני הייתי ממש קשורה לאבי. בתור ילדה, כל יום שבת הוא היה לוקח אותי לפארק, הוא היה משחק איתי וזורם עם השטויות שלי. הוא היה מצחיק אותי, הוא אף פעם לא איכזב אותי. כן היו ריבים, אבל ריבים קטנים ומטופשים שאיני זוכרת בגלל מה רבנו. הוא היה רואה איתי סרטים ולפני השינה היה מספר לי סיפורים. וכשהתבגרתי, הוא היה עוזר לי בשיעורים, בריבים עם חברותיי. וכשעבר עלי יום רע, הוא היה מדבר איתי ומחבק אותי חיבוק חזק ומלא באהבה, תוך שניות שכחתי למה הייתי עצובה וחיוך רחב היה מתעקל על פניי. כשהייתי איתו, אף פעם לא הרגשתי לבד, אף פעם לא הרגשתי לא שייכת למקום כלשהו כל עוד הוא היה בא גם כן.
כשחשבתי על כל הדברים שהיינו עושים ביחד ולא יוכלו לחזור על עצמם שוב, שוב התחלתי לבכות. אבל הפעם בכיתי חזק יותר ממקודם.
"איך זה קרה?" שאלתי וניגבתי את דמעותיי.
"הלכנו לשחות קצת בים, אבל שחינו יותר מדי רחוק מהחוף, הגלים היו גדולים ודגלים אדומים פוזרו בים. אנחנו חשבנו שאם ניזהר הכל יהיה טוב, אבל בסופו של דבר לא הצלחנו להשתלט על הגלים, אבא שלך טבע בים ובנס ארבעתנו הצלחנו להישאר בחיים." היא סיימה את דבריה בעצב.
YOU ARE READING
שירת האוקיינוס
Paranormal~פנטזיה רומנטית~ 1# רומנטי 5/10/24❤️ 1# נבואות 7/10/24❤️ ביאטריס היא נערה רגילה, קמה בבוקר, הולכת לבית הספר, לפעמים נפגשת עם חברותיה, אוכלת, וחוזרת לחלום. והסדר הזה חוזר כל יום ויום בחייה. אבל גורלה משתנה כאשר היא מתקרבת אל הים. היא מגלה עולם קסום ש...
