ספר סתם חפירות...

אני לא בסדר

אני לא בסדר כי אני לא רוצה לחיות יותר

אני לא בסדר, אני מדמיינת את המוות שלי

אני לא בסדר, אני פוגעת בעצמי

אני לא בסדר, אני משוגעת

אני לא בסדר

אני לא בסדר

אני לא ילדה שמחה כמו שהרוב רואים

קוראים לי משוגעת קוראים לי פסיכית

אומרים לי שאני צריכה כדורים

אני אומרת לעצמי שאני מטומטמת, משוגעת, מכוערת,סתומה, פריקית, מוזרה, שמנה, כלבה, פחדנית ומה לא

אני אומרת לעצמי שעדיף לי להתאשפז כמו שאמי רצתה

אני רק גורמת צער להורי לאחים שלי לסבים והסבתות שלי

לא רציתי שהם ידעו

פתאום אני יודעת שכולם יודעים

על הטמטום שלי על השריטה שלי

כולם יודעים שאני מאובחנת

כולם גם עושים מזה יותר מדי סיפור כאילו אני עוד שניה מתה

אני לא מתה, לפחות לא עכשיו

אני עליתי במשקל

אני שוב בוכה מבבואתי במראה

אני שוב שמה את הסכין על עורי, אך בשנייה האחרונה הפחדנות שלי מנצחת

אני שונאת שאני פחדנית כ"כ

למה אני ככה?

למה אני לא מצליחה ללכת להקיא למה אני לא מצליחה לפגוע בעצמי בצורה משמעותית

אני יודעת, הפחדנות שלי לטובתי הפעם

אבל אני לא מרגישה ככה

אחרי כל החגים והשבתות אני יודעת שעליתי

אני מנסה להוריד אבל שוב הפחדנות שלי גוברת

אני מפחדת לצום הרבה שאני לא ירד ואז אבא שלי ישים לב

אני מפחדת לאכול

אני מפחדת לעשות ספורט מחשש שיראו אותי

אני מפחדת לבכות שפתאום יפתחו תדלת

אני מפחדת להקיא שמישו ישים לב לזה

אבל מצד שני

אני כל כך רוצה להיות חולה מיזה, להקיא, להתעלף מצדי לאבד הכרה

אני רק רוצה להרגיש שלא אכלתי מספיק שקרעתי את עצמי ואת הגוף שלי עד שנהיה לי קריסת מערכות

למה אני חושבת ככה?
למה זה ככה?
למה אני לא היחידה שקורא לה דברים כאלו.

למה זה לא יקרה רק לי
ואז כל השאר יהיו בסדר
אני מנסה תאמינו לי אני באמת מנסה
גם אני בעצמי וגם לבנות שאני מכירה
אני מזהירה אותן לגבי מה יכול לקרות בסוף אם הן ימשיכו ככה
מה הסיכונים מה ההשלכות
למה זה לא בריא למה זה לא כדאי
אני אומרת להן תוצאות נפשיות ופיזיות
לפעמים הן מקשיבות
הן אוכלות יותר מסודר הן שומרות על בריאות
בזמן שאני שוקעת בבוץ
אפחד לא שואל איך אני יודעת מה יקרה איך אני יודעת מה ההשלכות
אנלא מצליחה בעצמי להבין למה אני מסבירה
ולי זה פשוט לא נקלט במוח
אני ממשיכה לא לאכול מסודר
לפעמים לעלות את כל המדרגות בבנין
לפעמים אני שורטת צובטת מושכת שערות מקלפת את העור מסביב לאצבעות מרעיבה את עצמי לא מרעיבה את עצמי

אני מרגישה נורא
אני שוב מרגישה תחושות רעב אני שוב אוכלת יותר מדי
אני שוב עושה דברים שאני לא רוצה לעשות
למה זה ככה?
למה יש אנשים כאלו בעולם?
למה זה קורה להם?
למה יש בעיות?
למה הכל לא יכול להיות מושלם וצבעוני ונצנצים?

למה חושבים שאני לא יודעת כלום ומזלזלים בי?
למה לא נותנים לי להרים דברים שאפילו לא באמת כבדים?
מה הבעיה שאני יגיד למשהי שאני מבינה אותה והיא שנייה מלהתפוצץ מצחוק?
למה שלאחרים קשה אני מנסה להגיע אני עוזרת אני שואלת אני באמת מנסה שהיה להם טוב
למה לא שמים לב אלי
שאני חיוורת
שאני לא מרגישה טוב
שאני בוכה
שהדמעות יורדות
שנהיה לי כבר אדום בעיניים
שאני לא אוכלת
למה לא שמים לב?

טויבב אז אחרי הקטע הממש אופטימי הזה ישלי בשורהה
כנראה אירי החגים בעזרת השם אני יוציא ספרר ביאל
(לא על דרארי כמתוכנן)
אז בהצלחה לי ושבוע טוב לכולכם ולילה טוב תשנו טוב תהנו בחגג

לוביוו גפן~❤️