Bad Night...

פרק שני:מה שקרה ליפני ...

ג'ייק:
קאי חייך אליי ברוגע בזמן שבראשי התחוללה סערה...
הוא גיחך לעצמו כשקלט שאני לחוץ,רק מלהיבונן בפניו הצוחקות הלחץ ירד במעט.
:"למה אתה נראה כאילו נפלתי קורבן להונאה וכשסוף סוף מצאת את הנוכל גילית שזה האדם הכי קרוב אליך?!..."
חיוך קטן עלה על שפתיי למשמע התיאור היוצא דופן שלו...
הוא גיחך שוב בשביעות רצון כשראה את חיוכי, בתגובה הסתכלתי בו בבילבול :"מה?!"
הוא חייך לעצמו והתרומם מהמיטה בצורה הכי סקסית שראיתי איי פעם...
בזמן שקאי התקלח אני ניסיתי להיזכר במאורעות לייל אמש ,ועל הדרך לפענח את הסיבה שבגללה מצאתי את עצמי מתעורר עירום לצידו של הגבר הכי סקסי שראיתי מימי...
אוקי אז אתמול,אתמול...
גירדתי בראשי בקדחתנות מסיבה מסויימת ממש קשה לי להיזכר...

אתמול קמתי ליום רגיל אחרי עוד סיוט ליילה מגעיל במיוחד...
ואז קוורי קרה לי למטה לארוכת הבוקר,שטפתי את פניי בזריזות וזרקתי על עצמי גופייה שהצחינה מהסיגריות של דון בת הדודה שלי...
אבא זעף כשראה אותי בגופיה צמודה ולא בבגד שמכבד גבר בגיל העשרים ,ופלט עוד 'אימרת אבא' חסרת טקת מהלקט שהיה שגור במוחו כל עת ביום.
"אוחחחח הצעירים של ימינו חסריי בושה יושבים עם חולצה שמסריחה ממריחואנה בשולחן משפחתי..."הוא חתם את דבריו בעוד אנחה מיואשת ומאומצת שאף אחד כבר לא התרגש מימנה,במיוחד לא אני כי מקבל אותן כמחוות קבלת פנים בכל פעם כשאני מגיע לקרבתו של אבי ...
קוורי חייך לעצמו כיון שהסיטואציה הצחיקה אותו משום מה,אמא הרימה מבט נוקב אל אבא ונלסון צחקק וצעק עם עצמו בחוסר מודעות עצמית מחריד... טוב מה יש לצפות מתינוק בן שישה חודשים...
אכלתי בזריזות את הפנקקים המפנקים שוורה מנהלת משק הבית הכינה עבורי,וקמתי מהשולחן במהירות בדרכי בחזרה לחדרי כדי להתאמן קצת בכל זאת בוקר...
כשהגעתי לחדר לא הופתעתי מידי לגלות את דון מתרווחת לה על מיטתי כשסיגריה דלוקה בין עצבאותיה, ומחברת הכתיבה שלה פתוחה לפניה;"מה את עושה שוב עושה כאן עכברת ביוב קטנה?!..."
קראתי אליה בזיוף גרוע של הפתאה ...
"אתה יודע שרק פה אני מצליחה להתחבר לאני הפנימי..." היא קישקשה ללא הרף אך קטעתי אותה בזמן...
"האני הפנימי שלך בלה בלה בלה,כן כן אני יודע..."
היא זרקה אליי כרית נוצות רכה שתחושתה נתנה לי חשק עז לחזור לישון...
דון הייתה מוזיקאים בתחילת דרכה ואת רוב המעריצים והתהילה שלה היא קיבלה בגלל היותה חלק ממשפחת סטולרו...
היא כתבה מוזיקה טובה אך היא לא הצליחה במיוחד,לא כמו שכולם חשבו לפחות ...
היא תמיד אהבה לטעון שהעולם פשוט עוד לא מוכן אליה והאמת אני דיי בטוח שהיא צדקה...
היא חייכה אליי בזדוניות ולאחר מכן נאנחה ביאוש;"הלוואי שהייתה לי טיפה יותר השראה מהחדר המסריח שלך..." "תסלחי לי?!" "מה?!"היא התבוננה בי מופתאת כאילו לא ליפני רגע היא פיקפקה בניקיון החדר שלי...
חייכתי אליה בהתנשאות ואמרתי "אם החדר המסירח שלי לא מוצא חן בעינייך את מוזמנת ללכת כי להזכירך את זו שמיתארחת פה אצלי לא אני אצלך..."
היא גיחכה שוב והשיחה זרמה כרגיל...