27 minutes [Hebrew] //Larry Stylinson

Unimaginable

נ.מ הארי

יום שני 15 ביולי, 7:45 בערב 2013

אני מועד אל פתח הדירה שלי, שפתיי ננעלות על בחורה יפיפייה. לא בחורה שאני זוכרת את שמה, אבל לפחות יפה. בלונדינית, שזופה ועם גוף למות, זה כל מה שיכולתי לעשות כדי לשמור על הפה שלי סגור.

לא שמתי לב לסביבה שלי כאשר בעטתי את הדלת ודחפתי את הבחורה היפה שבזרועותיי על הקיר. נישקתי אותה ככל שיכולותי בהתחשב לכך שכבר הייתי שיכור וזה לא היה אפילו שמונה בערב. אבל זו הייתה השגרה הרגילה שלי. בימים שרק רציתי להרפות או להתרחק מהדברים הלחוצים של חיי היומיום, הייתי מוצא מישהיא להשכיב במיטה שלי. זה לא היה בכל לילה, אבל זה היה נחוץ.

הכל התחיל במסיבה המטופשת הזו שהמשווקת שלנו זרקה לנו היום. זאת הייתה מסיבה לכבוד יום השנה לי ולבנים בתור קבוצה. כל השמות הגדולים היו שם ולא באמת היה אכפת להם שרק ניסינו להשתחרר. למרבה הצער הם לא הבינו שלהשתחרר בשבילנו זה כמעט בלתי אפשרי, במיוחר כאשר הם היו שם. השערות על צווארנו תמיד צמרו כאשר הם היו בסביבה. פחדתי שהם יגידו לנו שאנחנו עושים משהו לא בסדר או שיאיימו עליינו. זה לא היה דבר חדש, אבל עדיין לא דבר שאני נהנה ממנו.

זה היה אחר צהריים של משקאות ושטויות. דיבור על השיא הקרוב במשך השנה הצפוייה, הסיור הנוכחי שלנו וכל מה שקורה איתנו עכשיו. דיון משעמם אחר דיון משעמם. אני רק רציתי לברוח לכל הלילה אבל לא יכולתי לדמיין את ההרצאה שאני אקבל על זה. אז במקום התחלתי לשתות ללא הפסקה. משהו שהיה רגיל בשבילי, אבל לא משהו שצריך לדאוג לו. פשוט הייתי כל כך חולה ועייף מלשמוע את אותם דברים ישנים:

"תזכור את זה מר סטיילס."

"תבדוק לאן אתה מסתכל מר סטיילס."

"האם אנחנו צריכים לנהל את הדיון הזה שוב מר סטיילס?"

הם אף פעם לא הפסיקו, אז אני הטבעתי אותם. הם אף פעם לא העירו לי כשראשי הסתובב ממשקאות חריפים, כך הם יכולים לגרום לי לעשות מה שהם רוצים. כולל את הילדה שבידיי.

~~~~~~~~~~~~

שתי שעות, זיון מהיר ודלת נתרקת משאירות אותי בסוף לבד.

הראש שלי עדיין מסתובב מהאלכוהול שנצרך קודם לכן ולא הייתי מוכן לערפל עד סופו. מעדתי למטבח ומצאתי בקבוק של ג'ק בארונות. שמרתי את זה עמוק בארוך לזמנים כאלה. תפסתי פחית קולה וערבבתי אותה עם הג'ק לכוס קטנה. נעשן לאחור כנגד הדלפק, נאנח בהקלה כשהנוזל הקריר עושה את דרכו במורד הגרון שלי.

עוד לילה לבד, נהדר.

שנאתי להרגיש ככה; חשוך, בודד ומדוכא. אבל זה נראה שאלה הרגשות היחידים שאני יכול להרגיש בזמן האחרון. אני אדם קר, לא נותן לאף אחד להיכנס ולא נותן לאלה שכבר בחוץ. אבל הלילה היה שונה, הלילה הייתי כועס.