27 minutes [Hebrew] //Larry Stylinson

New Light

נ.מ הארי

25 ביולי, 2013

העיניים שלי מתרחבות וידיי רועדות. אני יכול לשמוע את כולם נושמים סביבי בכבדות, אבל אני לא יכול לשים לב אליהם. כל מה שאני יכול לראות, כל מה שאני יכול לחשוב עליו זה הילד שיושב מולי, מאחורי המחשב הנייד שלו. הוא פשוט בהה, חסר רוח חיים אל המצלמה, ישירות אליי. זה כאילו הוא ידע שאני צופה. העיניים שלי לא עוזבות אותו ולא מבססות. אני פשוט בוהה ולא זז ממנו.

אני שומע את הצעקות מאחורי, אנשים מדברים ומנסים להבין מה הוא אומר. מנסים להבין מה קורה עכשיו ומנסים למצוא אותו. הם ממשיכים לצעוק ואני חושב שאני אפילו שומע אותו אומר את שמי, אבל לא קורה דבר. אני רואה את פיו נפתח כשהוא מתכוון לדבר ואני חושש שאני אתגעגע אליו.

"תשתקו!" אני זועק לבסוף צעקה שכל המדינה יכולה לשמוע. אני מרגיש את עצמי נושף כבד יותר משהגוף שלי צריך באופן טבעי. אני מרגיש את הדמעות זולגות על לחיי כמו גלים שמתגלגלים לחוף. אני מרגיש את הלב שלי דופק כל כך מהר שאני חושב שהוא עומד לצאת מחזי בכל רגע.

המהומות והצעקות נפסקו. כולם מתקדמים בי. אני יכול לדבר, אבל אני לא רוצה להוריד את עיניי מלואי. שום דבר אחר לא משנה לי יותר ממה שהוא עומד לומר, ושאלוהים יעזור לי, אני כל כך אתגעגע למילים שיוצאות לו מהפה.

"אני מניח שעכשיו אני בשלב שאני לא יודע ממש איפה להתחיל." הוא אומר לבסוף ושוב קושר עין עם המצלמה. "אז אני מניח שאני פשוט אתחיל מההתחלה של המסע המטורף הזה, כן?" הוא אומר ונשען על ראש המיטה. זו הפעם האחרונה שהסתכלתי על כל דבר מלבדו. אני מסתכל על השטח שמסביב ויכול לראות שהוא לא בבית.

"כשפגשתי את הבנים לראשונה לאחר שצירפו את כולנו ללהקה זה היה מעט מביך. אף אחד מאיתנו לא הכיר את השני והיינו צריכים להבין איך נעבור את כל הדרך הזו יחד. קצת חששתי שהבנים יהיו מאוכזבים שהם נכנסו ללהקה במקום לקרייירת סולו... אבל אני לא הייתי... הייתי נרגש!" הוא מחייך מעט. "ידעתי שאני לא הייתי הזמר סולו החזק ביותר, אבל הייתי מוכן לעבוד על זה... כשסימון הכניס אותנו ללהקה אני לא הייתי יכול להיות מאושר יותר. המוח שלי טס מייד לעובדה שאני לא צובר רק הזדמנות מסיבית, אני צובר גם ארבעה חברים חדשים!"

אני צופה בו נע על המיטה ומניח את ראשו על כף ידו שבברכיו. הוא עדיין נראה כל כך שביר, אבל איכשהו נראה קצת יותר מאושר כאשר הוא דיבר על הלהקה. הרגשתי שמישהו מתיישב ליד ובהסטת מבט הצידה אני מוצא את נייל. העיניים שלי מורמות לצד האחר שלי כדי לראות את ליאם וזאין מתיישבים ממש לידי, בוהים בלואי גם כן.

"כשכולם עזבו החלטנו שאנחנו רוצים לחגוג. אז מה עושים חמישה בנים בגיל ההתבגרות כדי לחגוג את ההצטרפות לאקס פקטור?" אני מרגיש משיכת חיוך על שפתיי. "הזמנו פיצה!" הוא צוחק באושר ומסתכל על התקרה. "כל אחד מאיתנו ובני משפחתו יצאו יחד ואכלו פיצה. כולנו ישבנו וצחקנו, פשוט בילינו יחד." הוא מביט למטה מהתקרה ואני רואה צורה זועפת על פניו. זעף שמעולם לא השתייך לפניו של לואי. הוא תמיד היה יפה מידי בשביל זה.