27 minutes [Hebrew] //Larry Stylinson

Frozen

נ.מ הארי

בחיים לא הרגשתי יותר מבוהל מרגע זה. כבר עברתי ועשיתי המון דברים שגרמו לי לפחד ולחרדה, אבל שום דבר לא השתווה לזה. אפילו ברגעים שחיכיתי לשמוע את השם שלי מודח מהאקס פאקטור, אפילו זה לא עובר את הרגע הזה. כל שבוע חיכינו לשמוע את השמות שלנו נקראים בסיבוב הבא, זה עדיין לא היה מפחיד בהשוואה לזה. שום דבר לא מפחיד בהשוואה לזה, זה הרגע החשוב ביותר בחיים. אני לא יכול לזרז או להאט אותו. אני יודע מה אני רוצה שתהיה התוצאה, אבל תחושת הבטן שלי חוששת לגרוע מכל.

המוח שלי עושה מרוץ חזיונות של מה שאני יכול לראות כשנגיע לשם, וזה לבדו מפחיד אותי הרבה יותר. הלב שלי דופק בתוך החזה שלי וגורם לי לרעוד בכבדות. אני בוהה החוצא מהחלון של המכונית עם הבעת פנים ריקה ביותר, כי זה מה שאני מרגיש; ריק.

זה כמעט כאילו אין שום דבר בתוכי. כאילו אני רק קליפה שעוטפת אוויר. אני לא יודע איך נהייתי האדם שכל כך תלוי באדם אחר. איך כל תנועה שלי, כל נשימה שלי, הייתה בשבילו. תמיד חשבתי שהייתי אדם חזק שטיפל בעצמו, אבל עכשיו? אני רואה שאני חיי בשביל מישהו אחר. זו הייתה המטרה היחידה שלי בחיים, הוא היה במטרה היחידה שלי בחיים.

דהרנו מכונית אחרי מכונית, סירנות של משטרות סביבנו. אני יכול לראות את האמבולנס לפנינו, מה שגורם לבטן שלי ליפול. אני מרגיש חולה, מודאג, ויותר מהכל, אני מרגיש אשמה.

מה עוד היה גורם לו לעשות דבר כזה מלבדי? הוא טוען שהוא עושה את זה כי הוא אוהב אותי, אבל איך מישהו יכול לרצות לסיים את חייו כי הוא אוהב מישהו? אם אתה אוהב מישהו אתה נשאר איתו, אתה נמצא איתו וחיי איתו במשך זמן רב ככל שאתה יכול. אתה לא לוקח את עצמך מחוץ למשוואה ומצפה שהכל יהיה טוב יותר. הכעס שעולה בתוכי פתאום הוא מדהים, אבל ברגע זה הרגש היחיד שאני מרגיש הוא טרור.

כעס מוחלט ושלם. איך הוא יכול להיות כל כך אנוכי? הוא לא מבין עד כמה אני אוהב אותו? כמה אני חיי, נושם, אוכל וחולם בשבילו? זה באמת לא מספיק? אני עדיין לא מספיק?

הקול הפתאומי של חריקת הצמידים והיצמדות חגורת הבטיחות לחזה שלי מסיטה אותי מהמחשבות הכועסות שלי. אני מסתכל למעלה לראות את המלון, והפה שלי פתאום מתחיל להתייבש. אני מסתכל סביבי לראות עשרות ניידות משטרה, אמבולנסים וחברי צוות שנמשכים אל מגרש החנייה. המבט שלי עובר בכל רחבי השטח ואני מבחין במשהו בקצה השמאלי של האיזור.

"פול! זאת המכונית שלו!" אני צועק ומרגיש פתאום את כל החיים חוזרים לגוף שלי. אני מזנק חזרה לפעולה, זורק את חגורת הבטיחות שלי ורץ מחוץ למכונית. אני עושה את דרכי במהירות לכיוון הכניסה רק כדי שהזרועות שלי ייתפסו ממישהו שנמצא מאחוריי.

"תשחרר!" אני צועק ומסתובב לראות את גרג עומד שם. המבט שלי בוהה בו כשאני קורע את זרועותיו ממני.