Tough girl

Curiosity or love?

נקודת מבא מלאני:
ישבתי על הספסל העזוב מתחת לביתי. או יותר נכום ביתם של האנשים שאימצו אותי. הצתתי סיגריה. אני מעשנת הרבה בזמן האחרון.
חשבתי לעצמי איך זה היה אם הכל היה אחרת. אם אמא לא הייתה הולכת, ואם אבא לא היה נוטש אותי, ואם דודה מרי הזקנה ובעלה, דאני, לא היו נפטרים גם הם.
בטח הייתי מן ילדה מפונקת כזו כמו...כמו ההיא מהכיתה, וונסה. או כמו אמילי. או כמו כל ילדה נורמאלית בגיל ההתבגרות שרבה עם ההורים שלה. אני סתם ילדה נוחה. לא רבה הרבה ולא מתעקשת על שטויות. גם כי לא נעים לי לריב עם המשפחה שאני גרה אצלם וגם כי לא באמת אכפת להם מה אני עושה. אני רק גרה כאן. וזהו. וגם כי אני יודעת שאם אני אריב איתם אז יוציאו אותי ואז אני אעבור שוב דירה, ושוב פעם בית ספר חדש עם אנשים חדשים ומפונקים שאני צריכה להתרגל אליהם, או יותר גרוע, פנימיה.
אבל האמת היא? שאני סתם מגזימה. הבית פה סבבה לגמרי. וגם בבית הספר כבר די סבבה לי. זה לא כאילו התחברתי שם לאנשים, אבל זה סביר.
וונסה עברה מקום, בטח היה לה מציק מידי לשבת לידי. איך היא אמרה? אני לא נותנת לה "השראה ללמוד". טוב וונסה, בסדר.
במקומה, עבר לידי ילד אחד, קוראים לו... עדן אם אני לא טועה. הוא חבר טוב של האיתן הזה... שניסה להיות נחמד בתחילת שנה.
אבל עדן לא נחמד. כאילו, זה לא יצא טוב. זה לא שהוא רע ומעצבן. הוא מצחיק וזורם, והוא לא אחד כזה שמנסה להיות נחמד.
יש אנשים כאלו שמרגישים עליהם, כמו איתן. שהוא רק מנסה להיות נחמד. לדבר איתך, לעזור לך... לרחם עלייך. כאילו הוא מעלייך, והוא שולח לך יד כדי להרים אותך. עושה לך טובה.
עדן לא כזה. עדן מדבר אלייך בגובה עיניים. זה הדבר היחיד שטוב בו... חוצ מזה, הוא ילדותי ומפונק בדיוק כמו כולם. חושב שהכל מגיע לו. זה למה אני בחיים לא אתחבר לילדים האלו. הכל נתנו להם על מגש של זהב. אולי לכן, כל מה שמעניין אותם זה רק כסף.
בכל אופן, למקרה שהתעניינתם, למרות שאני יודעת שלא, אז הכל סבבה אצלי. בערך. הבית שאני גרה בו הוא סבבה לגמרי. וגם הלימודים באמת סבבה. והכל פשוט סבבה... נראלי.
***
עדן ישב על הספה הקרועה, עמוסת האבק.
"שב כבר" הוא אמר לאיתן. הוא התיישב לידו.
עדן הכין ראש ואז הדליק גחל, הוא הניח את הגחל ולקח שאיפה ארוכה.
"סוחבת טוב?" איתן אמר ולקח את הצינור מידו של עדן.
"וואלה, סוחבת מצויין" הוא ענה לו.
"תגיד..." הוא אמר שוב, מנסה לומר את מה שרצה לומר כבר כמה ימים. איתן הסתכל עליו במבט שואל.
"מה אתה אומר על מאל?" הוא שאל, מפחד מתשובתו של אייתן.
"מאל?" הוא אמר.
"כן כן מאל... אתה יודע. מלאני, הבחורה החדשה... זוכר? זו שיושבת לידי?"
"אה... פתאום היא הפכה ל'מאל'...חח" אמר איתן, ולקח שאיפה ארוכה מהנרגילה. ואז נשף. "האמת? שהיא סתם מעצבנת. אני שונא אותה" הוא אמר בהחלטיות ולקח עוד שאכטה. קצרה יותר הפעם.
"כן..." אמר עדן, והיסוס בקולו. "למה אתה שונא אותה? מה עשתה?"
"האמת שכלום, סתם לא באה טוב בעין, מתנשאת כזו, חושבת שהעולם שייך לה, שכולם חייבים לה משהו... עזוב.. מטומטמת. אם אני הייתי צריך לסבול אותה יום שלם כמוך, הייתי מתאבד"
עדן צחק צחוק מעושה, "כן אחי, וואלה צודק. נפלתי חזק אה..?"
"לגמרי. טוב מה אנחנו מדברים על הדפוקה הזו? ראית תמשחק אתמול?..."
"כן..."
***
נקודת מבט עדן:
אני שונא בחורות קשוחות אלוהים. מה כבר ביקשתי? שתזרקי לי איזה חיוך? מה העניין? כל כך קשה לך להיות בת אדם?! לא פלא, שאיתן כל כך שונא אותה. למרות שקשה לי להבין אותו.
היא שקטה במציאות, אבל עיניה רועשות. הצחוק שלה מלגלג אבל חייוכה אמיתי. הדיבור שלה ביקורתי אך מילותיה חודרות. איך אפשר לא לשים לב שהיא כל כך שונה, ובו זמנית כל כך מיוחדת? אחרת יותר מכל בחורה שאיי פעם ישבתי לידה, שאי פעם הכרתי, שאי פעם רציתי...
היא אומנם גורמת לאנשים לשנוא אותה, ומראה שהיא שונאת אנשים. היא מנסה להראות שהיא לא מכירה אף אחד ולא רוצה גם להכיר. אבל האמת היא שאחרי מפגש אחד איתה היא מסוגלת להסתכל לך בעיניים ולומר לך בדיוק מי אתה, ובדיוק מה שאתה אמור לשמוע. היא מטריפה אותי.
אני חייב לגלות מה הקטע שלה.
************************************

אז... מלאני מרוצה, בערך. איתן שונא אותה, ועדן סקרן לגביה... עדן בבעיה או שאני מדמיינת?

מקווה שנהניתן<3<3 ואל תשכחו לפרגןן;-)
אוהבתת