Tough girl

complicated night

שישי בערב.
איתן נעמד מול המראה מסדר את שיערו החום מול המראה, זורק מבטים לעבר מכשיר הפלאפון השקט. אולי בכל אופן הוא יתקשר?
לא. הוא לא.
כבר שבועות, שהוא ועדן לא יצאו יחד בשישי. ושוב, כמו כל שבוע, הוא הולך לצאת לבד. למועדון שלו ושל עדן.
איך זה שבחורה מסובבת לגבר את הראש כל כך חזק? לעולם לא יבין את זה, או שאולי דווקא כן..?
הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על מלאני בשבוע האחרון, כמה יפה היא נראתה אז, כמו בובה עדינה, שהוא מת, רק לראות אותה משתחררת ופרועה.
הוא הוציא שטר של מאתיים מהארנק ודחף אותו לכיס, מעביר יד מהירה בשיערו, שנייה לפני שיצא מהבית; הוא חייג את המספר שהוא ידע כל כך טוב בעל פה..
"הלו" ענה לו קולו המתנשף של עדן.
"אה, אחי" הוא אמר לרגע, ואז: "אני מפריע או משהו" שאל, בטח הם מזדיינים באיזה פינה בבית הענק שלו, הוא חשב לרגע.
"לע.. איזה אחי, אני סתם יוצא מחדר כושר. מה איתך?" הוא שאל, לרגע איתן נשם לרווחה, לפחות הוא לא איתה.
"סתם, אחי, שישי והכל, חשבתי נצא יחד.. רוצה אני אקפוץ אליך, תתארגן והכל ונצא?"
הוא שאל, מרגיש קצת כמו מתחנן.
"אממ.. סבבה אחי, זורם לי. לך אליי לדירה. ו.. אמ.. מאלי שם, אז אם זה מפריע לך תחכה אצלי בחדר, רבע שעה אני מגיע.."
דפיקות ליבו הואצו תוך שניות, ורטט עבר בין רגליו. "מאלי... אוקי, טוב, אז אני אצלך. תבוא." הוא אמר במהירות וניתק, מתנשם בכבדות.
***
מלאני נשמה בכבדות, כשיצאה מהאמבטיה, מלאת האדים. היא כל כך אוהבת את המקלחת הזו פה, אין אף אחד שילחיץ אותה או ימהר, להפך, ברוב המיקרים יש מישהו שיצטרף אליה בשמחה לזרם המים החמים.
היא שמחה על זה שהמצב ככה בינה לבין עדן, שהכל ברור, ושניהם נהנים במידה, ולא יותר. היא אהבה להרגיש חופשיה כמו תמיד. לא כבולה לאיש.
היא ישבה על כיסא הפלסטיק מול המראה הענקית בחדר הגדול.היא סירקה את שיערה שבאורח פלא היה נעים למגע. כשסיימה, אספה אותו לפקעת עדינה. היא לבשה עליה את התחתון הקטן שעדן כל כך אוהב ואת החזיה הבורדו התואמת.
היא ניגשה לארון ופתחה אותו. היא ועדן תיכננו לצאת... היא עברה על הבגדים שזרוקים שם ברישול, ופתאום כל מיכנסי העור והחולצות הרחבות נראו לה זולים ומרושלים מידי.
היא יצאה מהחדר, לבושה עדיין בתחתון הקטן ובחזיה המלאה, נכנסה לחדר הצמוד, חדרו של עדן, זה שהיה פעם חדרה של אחותו, לפני שנסעה גם היא לחול.
היא פתחה את הארון הצדדי, שצמוד היה לקיר. כפי שציפתה, שורה של שמלות יוקרתיות וחושפניות למידי, עמדה מסודרת ויפה, ומתחתיה שורות של עקבים חדים. איתם לא תהיה לה בעיה.
היא בחרה שמלה בצבע כחול ככה, לא יוקרתית מידי, האמת. מגיעה עד תחילת הירך, פתוחה בגב ולא הכי חשופה מקדימה. היא הייתה נראית ממש צמודה. היא שלפה גם זוג עקבי זמש שחורים והניחה את הכל על המיטה מולה, בוהה בהם, שואלת את עצמה אם זה לא מוגזם מידי, ברגע שנפתחה הדלת.
והוא עמד שם.
***
הוא עמד בפתח החדר, וגניחת הפתעה ברחה מפיו, והוא לא היה מסוגל לנתק את עיניו מגופה. הוא נשך את שפתיו חזק.
לאחר רגע של בהלה, היא אמרה "איתן! מה.. מה אתה עושה כאן?!" ומיהרה לכסות את גופה במגבת גדולה, ואף שהתביישה להודות, מבטו הרעב של איתן העביר רטט חזק בין רגליה.
הוא לבש חולצה בעלת שרוולים קצרים, שהבליטו את שריריו המפותחים, בניגוד לאלא של עדן. וגופו היה לבן למדיי, אך כרגע לחייו בערו במין ורוד ארגמני וחזק.
"אני מצטער" הוא לחש, משתנק, בקושי מבטא את המילים. "אני אצא עכשיו." הוא אמר, מעביר מבט אחרון וגלוי על גופה החשוף למחצה. "ו... אגב" הוא אמר, רגע לפני שפסע החוצה. "השמלה הזו תהיה עלייך סקסית הרבה יותר, אם תפתחי את הקשרים שבמחשוף" הוא אמר וצעד החוצה במהירות, סוגר אחריו את הדלת, ושואל את עצמו אם דמיין אותה משחררת גניחה רכה.
הפלאפון שלו רטט. הודעה מעדן.
"אחי, אני מתעקב, אני יודע שישי היום והכל, אבל המאמן כושר שלי עקשן, אני אתעקב פה עוד רבע שעה לפחות, תודיע גם למאלי. מצטער"
הוא נעל את הפלאפון, והפעם דפק על הדלת בעדינות. "כן, עדן!" עלה קולה הרועד (?) של מאלי. "זה לא עדן," הוא אמר "זה שוב אני"
"כנס!" היא אמרה בתקיפות שהרעידה את ליבו.
הוא נכנס, והפעם כבר לא הייתה מכוסה במגבת, ושוב, נחשף למולו גופה הכהה, כמעט במלואו.
היא הסתכלה עליו במבט שואל.
"מה.. אה," הוא אמר, מגמגם לרגע, "עדן..." הוא אמר ועיניו על גופה, נושך את שפתיו. "הוא מאחר." סיים לבסוף.
"מצויין" היא אמרה, "את כועסת?" הוא שאל. "לא." היא אמרה שוב. "זה מצויין."
"מה כזה מצויין בזה?" הוא שאל, עוקב בעיניו אחריה, שברירית וקטנה, מתקרבת לעברו. "כי עכשיו," היא לחשה, נושכת את שפתה "אתה שלי." היא אמרה בתקיפות.
הוא לרגע ניסה להבין מה קורה, וברגע הבא היא הייתה צמודה אליו, הוא נישק את צווארה בתשוקה, נושך אותו בחוזקה, אוהו, כמה זמן חיכה לרגע הזה, להרגיש אותה שלו.
היא לחשה באוזנו שוב "אתה שלי, אתה שומע?" הוא שיחרר אותה מאחיזתו ודפק אותה בארון בחוזקה, מביט בה במבט רעב. "לא." הוא נהם. היא הביטה בו בשאלה. הוא נצמד אליה שוב וחזק לנשק את צווארה, נושך קלות את תנוך אוזנה ואז לוחש "אני לא שלך, ילדונת. את שלי." ואז נשך אותה בתנוך אוזנה שוב, מותיר שביל נשיקות לאורך צווארה, נצמד לשפתייה, ואז מתנתק.
היא הביטה בו במבט מטורף, מרימה את רגלה האחת, כורחת אותה סביב מותניו, מצמידה אותו אליה.
הוא הביט עמוק בעיניה, ושם יד על ירכה, מה שגרם לגבה להמתח בחוזקה. למרבה הפתעתה, הוא הוריד ממנו את רגלה, נשק לשפתיה בפעם האחרונה, ואז לחש "מספיק להיום. ילדונת. " ויצא מהחד בטריקת דלת, מותיר אותה מתנשפת, חלשה והמומה.
***
עדן ישב בספת העור השחורה, לידו ישבה מאלי, לוגמת מהכוס שבידה. המוזיקה הייתה חזקה, בדיוק מה שהיא הייתה צריכה עכשיו.
עדן שם יד על גבה התחתון והחל מלטף, הוא כבר אחרי שלוש כוסות לפחות, היא משערת. הוא החל לנשק אותה בצווארה, מה שישאיר לה סימן אחר כך, כנראה, כשראתה את איתן.

הוא עמד ליד הבר, כמעט צמוד לאיזו בחורה, וחייך אליה, כל כך חזק, עד שחשבה לרגע שפיו הלוך להיקרע. הוא נצמד אליה מרגע לרגע יותר, ותוך זמן שנראה כמו אלפית השנייה, היא הייתה בין ידיו, מנושקת בחוזקה על ידי פיו, שרק לפני שעות אחדות נישק אותה, את מאלי.
"בייבי" עדן לחש- גנח לרגע, מעיר את תשומת ליבה של מאלי אליו לשנייה, ואז מאבד אותה שוב, ברגע שאיתן פסע החוצה עם הבחורה הדקיקה ההיא.
עדן הפסיק לנשק אותה ועקב אחרי מבטה. "בייבי?" הוא שאל "הכל טוב?"
"הכל מצויין." היא ענתה. "אולי נחזור הביתה?" היא שאלה, מביטה בעינייו. הוא חייך חיוך קטן ואז לחש "ממ.. הבייבי שלי רוצה לעבור למקום יותר פרטי?" ואז חזר לנשק את צווארה.
היא ניתקה אותו ממנה ואז אמרה "כן, מה שתגיד, רק בוא נלך מפה כבר"
הם יצאו מהמועדון החשוך אל הרחוב החשוך עוד יותר. עדן הלך קצת עקום לעבר האופנוע הלבן. הוא נתן בידה של מלאני את הקסדה.
"אתה לא נוהג." היא אמרה- קבעה, ומשכה אותו לעבר המכונית של איתן.
"היי, איתן!" היא צעקה. הוא התנתק מהבחורה והסתובב. "אתה מסיע אותנו היום." אמרה כשהתקרבה למכונית.
"אבל..." הוא אמר בצורה שלא משתמעת לשני פנים.
"שום אבל!" היא אמרה, והכניסה את עדן למושב האחורי, מחכה למוצא פיו של איתן.
"אמ.." הבחורה הבלונדינית כיחכחה בגרונה, "אני חושבת שאני אחזור פנימה. ערב טוב. ו..." היא הוציאה עט ותפסה בחושניות את ידו של איתן, רשמה משהו ואז לחשה "למקרה שתהיה יותר פנוי" ואז הלכה.
"יופי, טיפשה" איתו הסתובב לעבר מלאני. "מה נראה לך שאת עושה?!" הוא שאל בעצבים והתקרב אליה. עם עקבי הזמש השחורות שנעלה, היא הייתה בדיוק בגובה כדי להסתכל לו בעיניים ולומר "מעיפה תזונה הזו, כדי שתוכל לטפל בחבר שלך. ראית איך הוא נראה?!" היא כמעט צעקה. הוא שם יד על פיה, ואז העביר אותה ללחייה, והתקרב קרוב לאוזנה ולחש "העפת את ה'זונה' כדי שאני אטפל בעדן או כדי שאני אטפל בך? "
ואז השתיל נשיקה על צווארה לפני שלחש שוב "אה? ילדונת? "
היא שתקה ונשכה את שפתיה חזק, ברגע שהתרחק ממנה, ואמר "יאלה, כנסי למכונית. שבי ליד חבר שלך, תדאגי שלא יקיא לי על הריפוד" אמר וחייך חיוך קטן למראה העצבים בעיניה.
הם התקדמו יחד לעבר דלתות המכונית והיא סיננה בשקט "הוא לא חבר שלי" וכמעט פתחה את הדלת לפני שידו של איתן נחה על שלה, והוא התקרב שוב לאוזנה ולחש "איזה קטע? גם אני לא." ואז שיחרר אותה ונכנס למושב הנהג, חוגר את עצמו ומתניע את הרכב, זורק מבט מגרה לעבר המראה, לא מפספס את מבטיה של מלאני.