Tough girl

never ends

נקודת מבט מלאני:

היו לי יומיים קשים מידי,התחלתי להרגיש בחילה מכל המצב שאני נמצאת בו...מכל המצב הזה עם עדן, עם כמה שהוא חמוד אמיתי. ועם כל המצב הזה עם איתן, עם כמה שהוא עושה לי את זה בטירוף.

העפתי מבט בשעון. השעה הייתה קרובה לשש. איתן ביקש ממני לבוא אליו בשש, או יותר נכון פקד עליי. החלטתי שלא מתאים לי יותר. לא רציתי.שמתי על עצמי שמלה שחורה וצמודה, והפעם אחת ששייכת לי, שקניתי לפני שבוע בקניון. אחת כזו שמבליטה כל קימור בגוף, עם נליים שחורות גבוהות. פיזרתי אז השיער האסוף לתלתלים פזורים והתזתי עליהם מעט מיים שיראו מבריקים. מרחתי אודם אדום ומסקרה וענדתי את השרשרת הכסף העדינה שהייתה שלי מאז שזכרתי את עצמי. כשהבטתי במראה נראיתי לפחות בת 20.

שיזדיינו כולם, היום אני הולכת לבלות, והרבה. ולבד.

***

נקודת מבט וונסה: (תזכורת: הבת שישבה ליד מלאני בתחילת שנה):

הבטתי במסך האייפון שנדלק ונכבה ללא הפסקה בכל קבלת הודעה חדשה. כל ההרגל המטומטם הזה החל להימאס עליי. היציאות בשישי ושבת, הסטוצים, הבנים.

אני נראית ילדה טובה בבית הספר, ואפילו בבית כולם מצפים ממני להתנהג כמו האופי האירופאי של כל בני המשפחה שלי. זה משגע אותי.אני הבובה שצריכה ללכת לפי החוקים שלהם. אז כן, אני יוצאת לברים, וכן אני נמצאת עם בנים, וכן אני שותה ומעשנת, זין, מי יגיד לי מה לעשות?

אבל בתכלס? זה מה שאני אומרת לעצמי, בחושך, לבד, מתחת לשמיכה, בימי שישי בערב, אחרי שחזרתי כמו ילדה טובה בשעה 12.5 הביתה. בכללי, אני לא יכולה להתמודד מול ההורים שלי, כי זה מפחיד לי מידי. וכמובן שאני לא אספר בבית הספר לאן אני יוצאת בזמני הפנוי כי אסור לי לצאת למקומות כאלו, וכי זה יוציא שם על המשפחה, וכי זה מבייש את ההורים. וכי אלף ואחת דברים אחרים.

ככה או ככה,היום בצהריים חשבתי לעצמי, שלעזאזל. זה שבת היום, ואני יוצאת, ויהיי מה. מה גם שההורים שלי לא בבית, ואני יכולה לחזור מתי שאני רוצה.

אז בפעם הראשונה בחיים שלי, התארגנתי ממש ליציאה. שמתי על עצמי את השמלה הכי יפה שיש לי בארון, אגב, לא משו כזה מיוחד, כולה שמלה נורמאלית למדיי בצבע כחול עם פסים לבנים, ואת הנעליים הכי גבוהות שלי, שהם דווקא היו דיי מרשימות, כי לפני התרבות האירופאית, גובה מסמל רשמיות, שזה טוב, ומרחתי כמויות של איפור על הפנים, שבסוף נראו לי מוגזמות מידי, אז מחקתי את הכל וציירתי פס די גס של אייליינר והדגשתי את הריסים עם מסקרה מעגלת. ושמתי אודם אדום צועק. הבטתי במראה עוד פעם אחת לפני שיצאתי סופית מהבית בשעה עשר וחצי, עולה על האופנוע השחור שלי, שרק אחרי שיכנועים רבים קיבלתי אישור לרשיון עליו.

***

ישבתי על ספת העור השחורה במועדון הרועש מידי, בידי כוס של וודקה ראשן, מלאה עד הסוף, אני חושבת שהיה שם בחור שעשה לי עיניים, אם בכלל יש דבר כזה. השעה הייתה כבר כמעט שתיים עשרה, ואני הייתי כבר אחרי לפחות עשר דחיות להצעות לריקוד "שיעשה לי את הלילה" לדבריהם של הבנים הנורא ענווים פה, כשקלטתי מבט מוכר מבין כל האנשים, המבט התמקד עליי, והיה כחול מידי, מוכר מידי, ומגרה מידי.