Tough girl

(without)love at cold night

עדן נכנס לכיתה, עיניו אדומות והוא מפהק. הוא לא ישן כל כך טוב אתמול. הוא חשב הרבה. בעיקר על מאלני.
הוא ניגש למקומו, שם היא ישבה. כרגיל, רגליה על השולחן, אוזניה מכוסות בביטס הישנות. כאילו היא בעולם משלה. הוא כל כך אהב את האדישות שלה לעולם שמסביבה.
"היי מאל" הוא אמר לה, תוך כדי שהוא מוריד את רגליה מהשולחן.
"היי" היא אמרה, מורידה את הביטס. "העיניים שך' אדומות" היא אמרה שוב.
"כע. אני יודע.." הוא אמר לה, משפשף את עינייו.
"למה?" היא שאלה.
הוא הסתכל עליה בפליאה. "את באמת שואלת?"
"כן." היא ענתה, "למה? אסור להתעניין?"
"מותר.. פשוט.." הוא ניסה לענות לה.
"פשוט מה?" היא שאלה-תקפה
"פשוט את אף פעם לא מתעניינת.." הוא אמר
"זה לא נכון..." היא אמרה, ואז שניהם התפקעו מצחוק. "יאללה אתה בא לעשן?" היא שאלה והוא קם ממקומו. "עוברים בדרך בשירותים, יש לי פיפי רצחני" היא גיחכה.
"של הבנים או של הבנות?" הוא שאל ןהיא הסתכלה עליו במבט עצבני. "סתם נו את יודעת שאני חולה עלייך מלאני.. אח יקר את..." הוא אמר שוב ומבטה הפך כועס יותר, ואז שניהם צחקו שוב.
הם הגיעו לשירותים והוא חיכה לה בחוץ, עם חיוך חולמני על פניו.
***
נקודת מבט איתן:
"אחי אתה בא אליי היום?" שאלתי את עדן בהפסקה הגדולה, הזמן היחיד שהיה לי לדבר איתו. מאז שהוא הכיר את מלאני הזו הם כמו צמד תאומים. לא זזים אחד מהשני לרגע.
"למה אחי?" הוא שאל והסתכלתי עליו במבט שואל. פעם הוא היה אצלי 18 שעות ביממה. ואת ה5 שעות שנותרו היינו מעבירים יחד בבצפר. מה נדפק איתו?
"יש מחר מבחן במתמטיקה, זוכר?" שאלתי.
"אה... לא אחי, אני חושב שאני אקח איזה מורה פרטי מהבצפר או משו... כי אני לא יודע תחומר בכלל ואני חייב עזרה" הוא אמר, ולפני שהספקתי להגיב על דבריו, מלאני התערבה.
"עדן תה יכול לבוא אלי אם באלך, אני שולטת בחומר המזדיין הזה. למרות שעדיף שאני אבוא אליך כי אצלי קצת בלאגן, אתה יודע..."
"אני יודע," הוא אמר לה, מתעלם ממני לגמרי. "אז היום אצלי בארבע?" הוא שאל אותה. "לא עדיף שאני אבוא מיד אחרי הלימודים?"
"כן, עדיף" הוא ענה לה ומחייך אליה חיוך מטומטם. מסוג החיוכים האלו שהוא מחייך כשהוא מובך. מה הוא מטומטם? הוא מתאהב לי בסנובית הזו עכשיו? אני החבר הכי טוב שלו, לעזאזל...
"כן, באמת עדיף." אמרתי, ופתאום הוא נזכר שאני שם. "דבר איתי כשתתפנה," אמרתי לו ופסעתי החוצה.
איך אני תמיד מוצא תילדים הכי מטומטמים כדי להיות חבר שלהם?!
***
"חכה שנייה אחי," שמעתי את קולו של עדן מאחורי. עצרתי.
"חכה, מה ישך'? אתה כועס?" הוא שאל, ושאלתי את עצמי אם לבכות או לצחוק.
"לא, אחי. אני לא כועס. אני לא מבין פשוט לאן נעלם החבר הכי טוב שלי. בזמן האחרון בכל פעם שאני רוצה לדבר איתך, בסוף יוצא שאני עושה שיחת נפש עם מאל-(עדן)-ני, אתם כל הזמן יחד, אתה כבר לא נושם בלעדיה. מה נסגר, אתה מאוהב בה או משו? כי אם כן אני לוקח צעד אחורה, ועכשיו. כי עם כמה שאתה חבר טוב שלי, אני לא בקטע של שלישיות." אמרתי והוא שתק.
"תענה לי." אמרתי שוב.
"מה לענות לך?" הוא שאל.
"על השאלה שלי ילד טיפש, אתה מאוהב בה?"
הוא שתק שוב לכמה רגעים ואז אמר "איזה מאוהב אחי, נראלך שאני מאוהב בה? מקסימום היא בתור חבר טוב ולא יותר... אתה רואה איך היא מתנהגת בכלל?" הוא אמר והתעצבנתי יותר. הרי זה ברור שהוא מאוהב בה, אז מה הקטע לשקר לי? הוא רוצה להיות חבר של האדיוטית הזו, שיהיה לו במזל, על הזין שלי, אבל מה הקטע שלו לשקר לי?
"לא מאוהב בה אה? אז מה היה הקטע הזה עכשיו שהזמנת אותה אליך, לבד, לבית שלך. שמן הסתם גם היום יהיה ריק, כמו כל יום אחר? סתם כדי ללמוד מתמטיקה? אני לא אתפלא אם מחר היא תחזור כשהיא יודעת צרפתית שוטפת.." אמרתי בעצבים.
"אחי אתה מפגר?" הוא אמר וצחק תצחוק המעצבן הזה שלו. "נראה לך שאני אנשק אותה בדייט ראשון?" הוא שאל וכמעט בעטתי לו יש בין הרגליים.
"אה, אז פתאום זה כבר דייט?" אמרתי, ופתאום הוא קלט מה הוא אמר.
"מה.. לא! איתן, זה לא כמו שזה נשמע אני נשבע לך. עזוב אותך משטויות,אולי תבוא גם אתה היום? שתהיה רגוע?" הוא אמר.
"שאני אהיה רגוע? למה אתה חושב שאני לחוץ מהעובדה שאתה והדיכאונית תתנשקו? אז בוא תן לי לחדש לך שממש לא. ובקשר להצעה שלך שאני אבוא היום, אז כבר אמרתי לך אני לא בקטע של שלישיה. ומצידי, היא יכולה לזיין אותך 24 שעות ביממה. וכן, אמרתי שהיא תזיין אותך כי דיי ברור, שבקשר שלכם היא הגבר ואתה הנקבה. אבל כשתמצא תזין שלך ותחזיר אותו למקום, אז אני אהיה בבית שלי, ליד הפלייסטיישן, אתה יודע, זה מן תעסוקה כזו של בנים" אמרתי והלכתי משם.
איך תמיד אני מוצא את הבנים הכי אדיוטים כדי להיות חבר שלהם? אני כל כך שונא בנים כאלה, שברגע שהם פוגשים בחורה הם שוכחים מי גדל איתם.
כוסאמק.
***
נקודת מבט כללית:
עדן ישב על המיטה, על השולחן מונח היה ספר המתמטיקה הכבד. התפוצץ לו הראש.
"מאלי, אולי די?" הוא שאל.
"שום די. מחן מבחן. ואתה לא יודע כלום"
היא אמרה, פותחת שוב את הספר.
"אני כן יודע כלום..." הוא אמר והם צחקו.
"נו די.." היא אמרה, וכמעט ונתנה לו בוקס על הכתף. באינסטינקט של רגע, הוא תפס לה את היד והשכיב אותה על המיטה. לשנייה היא בינהם קשר עין חודר. ובשנייה הבאה הוא עזב לה את היד, והתרומם. מנער את ראשו כאילו ממחשבות. "את צודקת, אנחנו צריכים לחזור ללמוד" הוא אמר.
היא התרוממה לאט והתיישבה במקומה. "פשש.." היא לחשה "איזה רצינות ללימודים פתאום נכנסה בך.." היא אמרה, ועצבים נלוו לקולה.
"את יודעת.." הוא אמר בקול מתנצל, "יש מחר מבחן והכל..."
היא הסתכלה עליו, ומבטה הצוחק והפתוח התחלף במבט המזלזל שהוא כל כך שנא. המבט הזה שתמיד הסתכלה עליו איתו בתחילת השנה, עוד לפני שהכירה אותו. עוד לפני שהכיר אותה.
היא הציצה בשעונה. השעה הייתה 20:37.
"אתה יודע מה?" היא אמרה, והחילה לארוז את חפציה. "אני באמת כבר צריכה ללכת.." היא אמרה, מכניסה את חפציה לתיק העור השחור ודחפה את רגליה לכפכפים הכסופות. "מה... אבל, זאת אומרת, למה?" הוא שאל.
"אתה יודע.." היא אמרה בקול מתנצל וציני בו זמנית, כאילו כדי להכאיב לו. "אם אני לא אלך מוקדם יגמרו לי את המים החמים. זה לא כאילו שאני גרה לבד בבית" היא אמרה וגיחכה, מעבחרה מבט מהיר עד חדרו הגדול.
הוא שתק לרגע והיא כבר כמעט הלכה. "רגע, זאת אומרת את יכולה להתקלח פה," אמר ושתק לרגע. ואז: "וגם לישון פה, זאת אומרת, אם את רוצה..." היא הסתכלה עליו במבט חודר. מבטו היה רך. מתחנן משהו.
"תישארי?" הוא שאל, התחנן.
"זה לא יפריע להורים שלך?" היא שאלה.
"לא.." הוא אמר, "זה לא כאילו אנחנו זוג או משו.. אני אישן בסלון או משו, יהיה בסדר..." הוא אמר וצעד לעברה. הוא לקח את התיק השחור וזרק אותו על הרצפה. "את נשארת. וזהו." הוא אמר, עקף אותה ויצא מהחדר.
"ועכשיו," הוא צעק בעודו יורד בגרם המדרגות הכהות, 'אני הולך להזמין לנו פיצה לפני שאני גווע מרעב פה." הוא אמרה, ואת המילים האחרונות היא כבר בקושי שעמה, כי הוא היה רחוק מידי.
היא ירדה אחריו ואמרה בקול "זה לא נשמע רעיון כזה גרוע אתה יודע" היא הגיעה למטבח והוא הסתכל עליה במבט מזלזל ושניהם התפקעו מצחוק.
***
היא הביטה בשעון בפעם המאה אולי. השעה הייתי 2 אחר חצות. היא הייתה לבד בחדר הגדול. לצערה, עדן, כמו שהבטיח, נשאר לישון בספה למטה. היא שנאה את ההרגשה של הלבד הזו. היא מעולם לא ישנה לבד. ובפעם הראשונה בחייה זה מרגישה לה כזה... בודד.
היא קמה ממיטתה, או מיטתו של עדן יותר נכון, ופתחה את הדלת הגדולה. היא ירדה את המדרגות בזהירות. פחדה להעיר את עדן.
היא פסעה צעדים חרישיין בדרכה להול והתיישבה על כיסא הברים הגבוה שהיה צמוד לבר הלבן עם גבה אל דלת הכניסה.
היא בהתה בארון המשקאות המואר חלושות שהיה מולה. היא חשבה לעצמה כמה שזה מיותר...
"גם את לא נרדמת?" קולו של עדן הקפיץ אותה ממקומה והיא צחקה בהקלה.
"כן"היא לחשה.
"את לא צריכה ללחוש, אין כאן אף אחד ישן" הוא אמר.
"ההורים שלך?"
"נע.. הם לא פה כבר איזה חודש... אוסטרליה או משו.." הוא אמר. "לא קר לך?" הוא שאל, ונראה היה כאילו הוא מנסה לשנות נושא.
היא זרמה איתו.
"כן, האמת שכן." היא אמרה.
הוא הלך לסלון והביא את הסמיכה שלו וחזר למטבח. היא ישבה על כיסא הברים הגבוה, הפעם עם פניה לדלת. הוא היסס לרגע. ואז נעמד בין שני רגליה שהיו מעט פתוחות, ובעזרת שתי ידיו הניח את השמיכה על שכמותיה, בעוד מבטו אינו עוזב את עיניה.
"תודה" היא לחשה לו, בקושי מזיזה את שפתייה, וגם עינייה שלה, נעוצות עמוק בעיניו שלו.
הוא שיחרר את השמיכה ביד אחת וליטף את פניה. מניח את אגודלו על שפתייה העדינות, עינייו עדיין נעוצות בשלה. היא בלעה את רוקה ופתחה מעט יותר את רגליה, וכשהוא נצמד אליה יותר, היא כרחה אחריו את כפות רגליה בצורה הדוקה. הוא הידק את אחיזתו בפניה. היא שמה את ידיה על צווארו, מקרבת אותו יותר, מלטפת קלות את גבו העליון ואת צווארו. הוא הביט בעיניה ובשפתיים שהיא נשכה באיטיות. ברגע הבא שפתיו היו על שלה. היא הייתה צמודה אליו חזק. הוא הידק את אחיזתו בגבה, ובידו השנייה הוא הצמיד אותה אליו מצווארה. היא הידקה את רגליה סביבו. מצמידה אותו אליה יותר.
הוא עצר את הנשיקה. היא הביטה בו במבט שואל. "מה אתה עושה?" היא שאלה.
"את.. זאת אומרת.. את בטוחה, שזה מה שאתה רוצה?"
היא צחקה.
היא תפסה בחולצתו והצמידה אותו אליה ואז אמרה "מהיום שראיתי אותך אני מתה להרגיש אותך חזק ופראי בדיוק כמו שאתה עכשיו. אני רוצה להרגיש אותך כמו כל הבחורות שאתה דופק במסיבות, הבחורות האלא שאתה ואיתן מדברים עליהן ברמזים כדי שאני לא אבין. אני רוצה לצרוח את השם שלך חזק מהשנייה שהעיניים שלנו נפגשו, ועד שאנחנו פה, ואני כבר כמעט מרגישה אותך כמו שאני רוצה, כי עוד שנייה הזקפה שלך קורעת לי את המכנס, אתה באמת הולך להרוס את זה?!"
הוא שתק לרגע, ובשניה הבאה הוא נצמד אליה חזק, מרים אותה מהכיסא. פוסע במהירות לסלון, זורק אותה על הספה.
הוא רכן מעליה, מוריד את הגופייה הצמודה ובוהה לרגע בגוף השחום שלה. היא תפסה את ראשו בין שלי ידיה.
"אני רוצה שתחשוב מהר. כי אני בדרך כלל אוהבת את זה לאט, אבל היום אני רק רוצה להרגיש אותך בתוכי. לראות את השרירים בבטן שלך מתכווצים ומשתחררים מהר..." הוא אמרה, ותוך כדי הוא הוריד ממנה את השורט השחור ואת התחתון הקטן. הוא הוריד אתה הבוקסר הלבן ושלח יד אלי בין רגליה. היא תפסה את ראשו שוב, "תזיין אותי כבר!" היא אמרה, וברגע הבא הוא היה בתוכה לקולה זעקותיה הקולניות
***

אז... איתן כועס, ועדן בהחלט בבעיה. אבל הוא מחליט להתעלם ממנה בשעת לילה מאוחרת, כשכל מה שיש לידו זו מלאני, והעניינים בינהם מתחילים להתחמם...
מה אתם אומרות? איתן יכעס...?

מקווה שתהנוו❤❤ ואל תשכחו לפרגן