*הפוסט נלקח מאתר אחר שבו פרסמתי, זה אותו התוכן אך העברתי עריכה קלה*
קרה לך שאת מרגישה שחברה שלך שמה אנשים אחרים מעלייך?
נותנת להם יותר יחס וכולי?
אני הרגשתי את זה, פשוט יצאה לי הנשמה ורציתי לנתק איתה קשר..
למה?
כי פחדתי לאבד אותה לאט לאט לטובת אחרים, אז חשבתי לעצמי שאולי עדיף לסיים את הקשר לפני שנגיע לרגע שבו נחליט על נתק הדדי.
פעמיים כתבתי לה שאני מרגישה שהיא מזניחה אותי והיא הצטערה והבטיחה שזה לא יקרה יותר.
אבל לאחר מכן, נשברתי וכתבתי לה מגילה על כמה שאני אוהבת אותה אך לדעתי עלינו לנתק קשר ופשוט התחלתי לבכות, בכי של ממש!
יצאתי מהשיחה וראיתי: "מקליד/ה.." - חשבתי שזה יהיה לרגע אבל זה נמשך כ-20 דקות של הקלדה מצידה.
וזה תוכן ההודעה:
"שני דיי כבר אוקיי?? אני בחיים לא אשכח אותך גם אם נריב אני אבכה כל הלילות עד שאני אשלים איתך..
אני בוכה פה עכשיו וכן אני בוכה כי את חשובה לי, כן את חשובה לי ובחיים אפחד לא יחליף אותך.
אולי התרחקנו אבל אנחנו נתקרב שוב אל תדאגי זאת הייתה תקופה קשה ובעייתית מאוד!
ולאט לאט אני גדלה ומבינה מה המשמעות של מה שאת אומרת.. אני קטנה תנסי להבין אותי.. אני לא מומחית גדולה
גם אני מסתבכת עם זה.. כן מסתבכת.. אני קטנה שלא מבינה כלום מהחיים ואני הכי מאושרת שאת אומרת לי את האמת ואת מה שאנשים אחרים רואים ואני לא..
עזבי את זה את תמיד תיהי פה בשבילי
שני אם אנחנו ננתק קשר... אני באמת ארצה להתאבד. את החיים שלי.
ישר שקורה לי משו את היחידה שתצליחי להוציא אותי מזה
ולהגיד לך תאמת מה שבאמת קורה לי
אני עצבנית ואז אני אומרת שנייה מה שני הייתה אומרת ונזכרת במה שאת תמיד אומרת..
את מרגיעה ואני מקווה שגם אני לפעמים עוזרת לך.. למרות שאני מקשקשת וחופרת עליי כל הזמן..
אבל אני באמת מחכה לשיחה שלנו.
כשיש לי שיעורים למשל אני אומרת טוב אני אדבר טיפה ואז אחזור ואז אני אומרת לאלא לכי תעשי ואז יהיה לך זמן לדבר עם מי שבאלך
ואז יוצא לי שאנחנו מדברות רק בלילה וזה באמת מבאס אותי
אולי זה נראה לך שבאלי כבר לסיים תשיחה.. אבל לא! אני נהנת מכל רגע שאני מדברת איתך... את מצחיקה, יודעת לפרגן, לדאוג, לאהוב, להרגיע.. הכל!
ולא אני לא צריכה אותך בגלל זה.. אני צריכה אותך כי את הנפש התאומה שלי. גם אם אני אהיה זונה *לא אני לא אהיה* את תיהי לצידי, ותדאגי לי.
ואולי אני לא מראה את זה אבל גם אני דואגת לך, תמיד!!!
אני אספר לך משו.. אני לא אחת שהיא מהאלה שבאות מתחבקות.. מנשקות אומרות אני אוהבת אותך וזה *כאילו לבנות..*
אני תמיד אחשוב שלא! כי אני מרגישה נדחפת, או שאני לא רצויה, או שלא יגידו לי חזרה.. אני באמת לא יודעת..
וגם איתך, אני יודעת אני לא מראה דאגה או אכפתיות אבל זה מתוך הקטע הזה שלא באלי לחטט, ישר שאני באה לשאול משו קרה ישר עולה המחשבה אולי היא תגיד 'מזה עיניינך..'או 'לא באלי לספר לך..' אז ישר אני מובכת וטיפה נעלבת..
אז אני פשוט נמנעת מזה..
ושני אין מצב שאנחנו לא נדבר, או נדבר פחות, הייתה תקופה זין!
ואני ממש רוצה לשנות את עצמי, אני יודעת אני יודעת אני אומרת את זה מלא ואף פעם לא עושה.. ידוע!
אבל באמת באלי.. באלי להיות יותר זורמת.. פחות עצבנית.. יותר מאושרת ולא ישר נכנסת לכעס או עצב.. כן אני כזאת
אם מישהו אומר לי משו זה הורס לי את כל המצב רוח.. אולי בווצאפ זה נראה שונה כי אז אני סתם רושמת להלהלה וכל החרא הזה אבל במציאות אני פשוט בוכה...
ואת כמוני.. ולא באלי שתבכי כי אנחנו פחות מדברות! לא זה לא יקרה!
אני אעשה ואנסה לעשות הכללל כדי לדבר איתך, אני יודעת שלא עשיתי את זה עד עכשיו אבל בזמן הזה היה לי מלא מבחנים.. וכפי ששמת לב דיברתי איתך רק בערב.
טוב חפרתי, קיצר שום דבר לא יפריד בינינו! אפילו לא אני..♥"
