"טיילור בלינק" קראה המורה וקמתי ממקומי, התקדמתי בצעדים איטיים, מפחדת לגלות מה הציון שקיבלתי.
"בבקשה" הגישה לי המורה את דף המבחן בתנ"ך בחיוך כשהוא מקופל לשניים.
לקחתי אותו מידה וחזרתי למקומי, התיישבתי על כיסאי כשהדף עדיין מקופל ואני מפחדת לפתוח אותו.
המורה המשיכה להקריא את שמות התלמידים האחרים, כל תלמיד הסתכל על ציונו והבעת פניו השתנתה למאוכזבת במהירות הבזק.
"טיי" אמרה חברתי ג'סי.
"מה?" שאלתי והסתובבתי אליה.
"כמה קיבלת?" שאלה.
"אני מפחדת לראות" אמרתי והורדתי את עיניי לכיוון הדף שבין ידי.
התכוננתי למבחן הזה במשך כמה ימים ועכשיו כשהתוצאה הגיעה, אני מפחדת לראות האם ההשקעה שלי השתלמה מכיוון שרוב תלמידי הכיתה התאכזבו מציוניהם.
"תני לי" אמרה וחטפה את הדף מידי.
"תחזירי לי אותו" ביקשתי וניסיתי לא לעורר מהומה בכיתה אך ג'סי פתחה את הדף ועינייה נפערו.
"פאק!" צעקה וכל הכיתה הסתובבה אלינו.
"מה?" שאלתי מבוישת כשכל המבטים עלינו.
"טיילור קיבלה 93!" צעקה בחלל הכיתה.
פי ועיניי נפערו בתדהמה.
"ג'סי בבקשה תשמרי על השקט" ביקשה המורה והמשיכה לחלק את המבחנים לתלמידים.
חטפתי את המבחן שלי מידה של ג'סי ובהיתי בציון שלי.
כל ההשקעה שלי במשך הימים האחרונים השתלמה.
אני לא יכולה להפסיק להסתכל על הציון שלי.
כן, זה הציון שלי שקיבלתי בעבור ההשקעה שלי.
תחושה טובה מציפה אותי, אני גאה בעצמי.
להשקיע?
זה לא קל, זה דורש זמן, ריכוז ומאמץ.
תוצאת המאמץ?
גורמת לך להתגאות, להבין שעשית את זה בכוחות עצמך.
אוהבת, טיילור♥
