הפכים נמשכים

דרקון עם שני ראשים

שינגוקו 2008

איקואו ישב בדירתו והביט בשרשרת האורברוס שלו, אותה שרשרת שהייתה שייכת ליוקו סנסיי. לאחר מותה איקואו נשאר עם השרשרת כמזכרת בעוד טאטסויה קעקע את הסמל על גבו. "אנחנו הדרקון בעל שני הראשים,סמל החיים והמוות" טאטסויה תמיד אמר וזה היה נכון, למרות השוני שלהם הפכו השניים לישות אחת בלתי נפרדת בדרך לעשות צדק ולמצוא את האשם במותה של יוקו סנסיי. 

__________________________________________________________

השנה 2011

טאטסויה;

אדם חכם אמר לי פעם "מקומות הומי אנשים הם הסביבה המושלמת להתנקשות" והוא צדק. חבל שלא טרחתי להקשיב לו, זה היה חוסך הרבה מאוד כאב מיותר ובעיקר מונע ממני להגיע למצב בו אני נמצא, שוכב בסמטה עם כדור בבטן ומחכה ליד הימין שלי, או מלאך המוות שיבוא לקחת אותי, תמיד תהיתי מי מהם יגיע קודם. "מתי תפסיק לסכן את עצמך טאטסויה סאן?" אני שומע את קולה של מגומי גוער בי שוב. סביר להניח שגם לו זה נכון שקיימים גן עדן וגיהינום, גם אם באמת אמות כאן לא אראה אותה עוד. זה ידוע שמלאכים כמו מגומי, מקומם בגן עדן ובכנות, מי ייתן לשטן כמותי להיכנס לשם? רק לחשוב שבזבזתי כל כך הרבה שנים, חיים שלמים כדי לנקום והנה זה נגמר. מבלי שהצלחתי אפילו למצוא את האנשים שהרסו את חיי, שלקחו ממני את המשפחה היחידה שלי, את אהבתי הראשונה. נזכרתי ביוקו סנסיי, בחיוך הקורן שלה ואיך היא תמיד נזפה בי על התנהגות רעה. אבל השם שבאמת עלה על שפתי, האדם שהשתוקקתי לראות שוב לפני מותי היה איקואו, אחי שלא מאותו הדם. הילד היבבן מ'מארובה' שהפך במהירות ללוחם צדק חסר מעצורים. אני מודה, קנאתי בו, למרות הרצון שלו לנקמה הוא תמיד נשאר נקי, טהור והתעקש להקשיב למוסר. לעומת זאת אני, כבר חציתי את הקווים אל הצד האפל מזמן. אם נשאר משהו מהנשמה שלי סביר להניח שיהיה קטן מאוד. אבל עדיין,אני לא מתחרט על הדרך בה בחרתי. הצער היחיד שלי הוא שלא הצלחתי להשלים את המשימה שלשמה הקרבתי את חיי, את נשמתי, את אהבתי הגדולה למגומי. הכאב הופך חד יותר והחשכה החלה בולעת הכל. נראה שהדרקון בעל שני הראשים הפך לנחש בודד, "איקואו, אני משאיר את זה לך" ועם המחשבה הזאת אני עוצם את עייני ומקבל את האפלה.

__________________________________________________________

אפריל 1993

הגשם שטף את הכל ושני ילדים רצו במעלה הגבהה בחיפוש אחר מחסה "תזדרז איקואו" קרא הילד שרץ בראש שהוא מביט לאחור אל חברו שעמד עם ברכיים מכופפות והחל להתנשף "אני לא יכול לרוץ יותר טאצ'ן" הוא ילל. "קדימה, כמעט הגענו" התעקש אבל איקואו המשיך לעמוד בגשם, דמעותיו התערבבו עם הטיפות. "ברצינות..." נאנח טאטסויה הוא נגש אל איקואו מתכופף ומצביע על גבו "קדימה עלה", זה הביט בו בתדהמה "טאצ'ן?", "עלה לפני שאתחרט,אם תמשיך לעמוד פה ככה תתקרר"הוא שלח מבט זעוף לאחור "אתה לא רוצה לקבל נזיפה מיוקו סנסיי, נכון?" איקואו נער את ראשו לשלילה ומהר לעלות על גבו. חושש שיקשה עליו בגלל המשקל. אבל טאטסויה חזר ואמר שזה בסדר. אבל כזה אדם הוא היה, טאטסויה. מאוחרי החזות הקרירה והמתבודדת הסתתר ילד חם ורגיש, אחד שהיה מוכן לכל כדי  להגן על היקרים לו וזה מה שאיקואו אהב בו יותר מכול.