מטרייה אדומה

111 5 0
                                    

השנה 2011

טאטסויה;

מצמצתי שוב ושוב בטוח שאני הוזה. איך יכול להיות שהיא כאן?

"אף פעם לא הקשבת לי, תמיד שחקת עם החיים" היא המשיכה לגעור בי. עכשיו עמדה לידי, כל כך קרובה שיכולתי להריח את ניחוח הווניל בשערה.

"איך זה אפשרי?" המשכתי לבהות בה, פניה היפות קודרות מדאגה. עדיין משוכנע שאני מדמיין או שהכול היה חלום.

"מעולם לא היה אכפת לך מה אני מרגישה, כמה כואב לי שאתה נפגע" הרגשתי את דמעותיה החמות זולגות על ידי. היא הייתה אמיתית?

"מגומי..." הושטתי יד רועדת לעברה בניסיון לאחוז בה, להרגיש את חומה, לוודא שהיא אכן שם.

"טאטסויה סאן.." דלת החדר נפתחה בסערה ויד הימין שלי, פוקמאצ'י נכנס פנימה.

רק סיבבתי את ראשי כדי להרגיע אותו ושחזרתי להביט אל המקום בו עמדה מגומי, היא נעלמה. עכשיו אני בטוח שזה היה חלום. "נהדר, הברחת אותה..." אני ממלמל ונאבק כדי לשבת.

"הברחתי את מי אדוני?" שאל בדאגה " רק אנחנו כאן"

"שום דבר, תשכח מזה" ברור שהוא לא ראה אותה, היא חייבת להיות פרי הדמיון שלי. בלי ספק שנה של געגועים עושה את שלה.

"אני עדיין לא מאמין שזה קרה לך" יכולתי לראות את פניו מחוורים למראה התחבושת על בטני. "מי היה מעז?"

"אני יכול לחשוב על כמה אנשים" יריתי לעברו מבט קר. זה היה ברור, בן אדם לא מגיע סתם לדרגת סגן ביאקוזה, צריך לדרוך על לא מעט גופות בדרך או למצוא חן בעייני מישהו בדרג הבכיר יותר. כך או כך זה מסמן לך מטרה על הגב ותמיד יהיה מישהו שירצה לראות אותך נופל,בקבוצה המתחרה ולפעמים גם בן האנשים שלך שהקידום היה "ראוי" להם יותר.

"זה בטוח טאקיגוואה, אדאג שישלם על זה" סינן פוקמאצ'י.

בשנתיים האחרונות הייתה קבוצה שהשתלטה על האזור המזרחי בשינגוקו, אזור שהיה שייך ל'מטסוייה גומי' הקבוצה שלי. אז יכולתי להבין למה הוא ממהר להאשים את המנהיג שלהם, טאקיגאווה. למרות שהיה לי ברור, מי שניסה להתנקש בי, לא היה קשור אליו או לקבוצה שלו "אל תתאמץ לחינם"

הוא שלח אלי מבט שואל, "טאטסויה סאן?"

"זה לא טאקיגוואה, אין לו מספיק אומץ לצאת עלינו ישירות" חוץ מזה שהאדם שירה בי היה מקצוען,יותר מיאקוזה הוא נראה כמו סוכן מיוחד של המדינה. ואם חושבים על זה, אני יכול לתאר לעצמי גם למה.

"מי עוד היה יכול לנסות להתנקש בך?"

"אני משאיר את זה לך" השבתי. עדיין, פוקמצ'י היה האדם השני שסמכתי עליו בחיי.

"כמו תמיד, אדוני הסגן" הנהן בראשו "כמעט שכחתי, הבוסים הגדולים רצו לראות אותך, זה בנוגע לקידום. אני לא בטוח איך זה אפשרי עכשיו" הוא שפשף את עורפו במבוכה.

הפכים נמשכיםWhere stories live. Discover now