Latters For You |N.H|

Chapter 11.5:

p.o.v Niall:

אני מרגיש כמו האדם המאושר ביותר עלי אדמות. בעצם, אני האדם המאושר ביותר עלי אדמות.

לא חשבתי שיגיע יום כזה שתסלח לי, אבל ידעתי שתסלח לי אם לא אוותר ואמשיך להתעקש.

♧

"הי! הארי!" אני צועק מקצה המסדרון, מבחין בהארי עומד מול איזי ומצמיד אותה ללוקרים.
אני מתקדם אליו בצעדים מהירים אך מאיימים, נעמד מצידו ודוחף אותו מאיזי שלי. "שלא תעז להתקרב אליה!" אני נוהם. הארי נראה משועשע, הוא מרים גבה, "אז אתם זוג כאילו?" הוא שואל, קולו מלא בבוז ובלעג. איזבל מסתכלת עלי בעצב, חושבת שאשלול את האפשרות הזו, אך אני מאושר איתה והארי יכול ללכת להזדיין.

"כן, אנחנו זוג." אני קובע, איזבל מנסה להבליע חיוך ונעמדת מאחורי, מאגרפת את חולצתי. הארי צחק, צחוק מלא בלעג, בארס. "הא, אז אני מניח שאם התנשקנו היא בגדה בך?" הארי אמר בשעשוע. אני יודע שהוא משקר, איזבל לא הייתה בוגדת בי.
"אל תאמין לו, ניי. אני לא נישקתי אותו." איזבל לחשה באוזני, אני יודע שהיא עומדת על קצות אצבעותייה כרגע בשביל להגיע לגובה האוזן שלי. "אני יודע שלא, בייבי." אני מרגיע אותה, מרגיש איך אחיזתה בחולצתי מרפה ורואה אותה מול עיני. אני מתכופף בשבילה והיא נעמדת על קצות אצבעותה בשבילי, מצמידה את שפתינו בתשוקה.
"את חתיכת זונה, איזבל. קודם כל מנשקת אותי ואז את נייל?" הארי לועג, אני פותח את עיני לחריץ ומבחין בו נועץ בנו מבט מלא בקנאה.

אך אני מתעלם ממנו; אני מתעלם ממנו ומנשק את איזבל עוד נשיקה חטופה לפני שאנו פונים לשיעורים שלנו, מתעלמים מהארי.

♧♢♡
נחמד לדעת שאתם מגיבים ומצביעים..
אני מעריכה את כל מי שמצביע, באמת.
אז, עוד מעט ראש השנה וזה אומר שאין פלאפון עד ליום שלישי בערב (אני לא מחשיבה את מוצ"ש).
אז, אמ, זה הפרק האחרון מנקודת מבטו של נייל...

תגיבו ותצביעו♡