My Boss-Larry Stylinson || הבוס שלי-לארי סטיילינסון

פרק 4!!

הייייי!
אני יודעת אני יודעת, גם אני התגעגעתי. הנה לכן הפרק (אחד מהפרקים האהובים עלי גחגמחגמגלג)
---
"אתה רציני??" נייל שאל ברעש.

"כן! יצאנו לארוחת צהריים." אמרתי בהתרגשות.

ליאם גלגל את עיניו, מנענע את ראשו ומנסה להשיג את תשומת ליבו של נייל, שכמעט ולא התייחס אליו מאז שלואי חזר הביתה.

"מה קרה? תספר לי הכל!" דרש נייל, מסתכל על לואי במבט דורש שכזה.

"הממ.. הוא פשוט כנראה רצה להכיר אותי יותר טוב, אז הוא הציע לי לבוא איתו לארוחת צהריים. בכל מקרה, במהלך הארוחה, הוא נגע לי הרבה ביד ועשינו מן קרב רגליים קטן. בסוף מתי שנפרדנו, זה היה קצת מביך, אבל הוא הביא לי חיבוק."

אמרתי, מחייך כשנזכר באותו הרגע שאחז אותי בזרועותיו הגדולות.

ליאם נחר, לא מסתכל על שני הבנים.

"תפסיק להיות מעצבן." אמרתי לו.

"אני באמת מצטער שאני לא אוהב לראות את החבר שלי מדבר על בחורים אחרים." אמר.

"יש לך ראש ממש מעניין, אתה אוהב לדמיין דברים." הוסיף.

"אני?? לדמיין דברים? איך אתה אומר דבר כזה פיין." השתנקתי.

"אני לא רוצה אפילו לדעת על מה אתה חושב עכשיו." אמר ושוב גלגל את עיניו.

"זה כולל את מר.סטיילס." חייכתי בזחיחות.

"אתה נוראי.." צחק נייל ונתן לי מכה קטנה בכתף.

ליאם נאנח. "נייל, אנחנו יכולים פשוט כבר לצאת?" שאל.

שניהם החליטו שהם יוצאים היו לבאולינג וארוחת ערב.

"בטח.." אמר נייל, ולקח את המפתחות שלו.

"למה לא?? תיצאו! תהנו! ותשאירו את לולו המסכן בבית עם הדובי שקניתם לו בגיל שש." אמרתי בצחוק ונאנחתי.

"בוא פשוט נלך." גרר ליאם את נייל וחייך אליי.

נייל התקרב אליי, לוקח את הפלאפון שלו.

"אני צריך לפצות אותו הלילה.." לחש, יותר לעצמו, ואז שניהם יצאו מהדלת ואני נשארתי עם פה פתוח.

למה אני צריך לדעת מה קורה מאחורי דלתות סגורותתתתת??????? חשבתי לעצמי, נאנח והולך לכיוון הסלון.

***

כשהגיעה השעה שמונה בערב, לואי היה יותר משועמם מליאם ביום גרוע (Bored tweets למי שזוכר ;) )

הוא פשוט רצה להמשיך לבלות עם מר.סטיילס עוד.

עם כמה שזה משוגע, הוא התגעגע לבחור הזה, עם התלתלים והריח של הקולון.

אולי הוא ייתקשר אליו ויישאל אותו משהו לגביי העבודה?

לפניי שחשב פעמיים, קם מהשכיבה בסלון, וחייג את מספרו של סטיילס.